אורי:

לא, בכל זאת דבורה, הוא היה כבר אחרי כמה פעולות!ונהרגו אנשים לידו!וכבר הם ידעו בדיוק על מה מדובר, זה לא... זה לא הפעם הראשונה, שאתה - כמו שהבן שלנו, שהפעם הראשונה שהוא היה במשהו אמיתי, הוא התנדב ורץ - חיפשו צלפים והוא ישר התנדב ויצא לאיזה פעולה בלבנון לאיזה מארב ונגמר בזה שהחיזבאללה חיכו במארב - ושלושה נהרגו.
הם היו כולם ביחד, התאמנו שבועיים. כשהתקרבו למקום, מפקד הפעולה שם את הצלפים על איזו גבעה, והיתר התקדמו - וכמו שהם התקדמו, עלו על המארב. הצלפים ממש ראו מול העיניים שלהם איך שטובחים את החברים שלהם.

אז דבורה שאלה אותו, "נו, עכשיו כשיבקשו ממך, כשיקראו לך להתנדב, אתה תרוץ ככה כמו שרצת בפעם…?"

ומה הייתה התשובה שלו?
זה שינה את כל ההשקפה שלו. אחרי שהוא ראה את זה.
לאורך כל השרות הצבאי הוא המשיך להשתתף כל שנה באזכרות לחבר'ה האלה - ובסך הכל אלה היו אנשים שהוא היה אתם פחות משבועיים. זו הייתה יחידה אחרת, שהוא הצטרף אליה.

ברגע שאתה רואה את החברים שלך נהרגים לידך - צריך לגרום לך איזה…
ואצל אלי לא היה. לא ראו אצלו. אני לא ראיתי אצלו סימנים. כנראה שהוא הסתיר.
לא דיבר על זה.

(מתוך בארץ לא ידעתי/רומן רב-קולי)