א.ב. יהושע, טעות בלשונך.

פורסם ביום ראשון, 18 מרץ, 2012, 12:20 כתבה למדור יומן הספר התשיעי, מוציאה לאור

קראתי עם בוקר את הדברים שלך מן הקתדרה, נותן-ולא-נותן ציונים , למי שכאן ולמי שלא כאן, למי שהיה ולא היה כאן לדורותינו, מקטלג ומתייק.

יותר מדי הכללות, פחות מדי זכרון רענן של המציאות כפי שכאן, כפי שהייתה שם, כפי שהינה כיום.

נתחיל מן השואה, שהייתה בלשונך לכשלון העם היהודי.

כאחת שהינה כשלון העם היהודי עוד בטרם נולדתי, שכן כבר ברחם אמי שמעתי את היטלר נובח ברדיו – בלי לנחש שאף אותו יחרימו לנו – אני באמת מכה על חטא. איך לא צפיתי מראש, נגיד עוד בשלב הזיגוטה, איך?

למה לא בעטתי די בבטנה של אמי, להזכיר לה ולאבי שהנה אף כי עמלו ב'הכשרה' – סרטיפיקאטים מהבריטים לא השיגו, מה שהופך אותם טוטאלית ליהודים חלקיים.

איך זה שכאשר הקהילה הז'ידאנית – כן, בולי, לא ישראל אלא ז'ידאן היה שם האומה – כאשר הקהילה של היהודים החלקיים, המקומית והעולמית, הייתה המדינה, איך זה שלא אצו לנטוש אותה אלא נשארו לשמור על היחד, בלא לשער – אף כי הורגלו דורות על דורות באקלים שנאה מחוץ לשערי הגיטו ממש כמו אקלים השנאה שהצלחנו לייצר כאן מחוץ לשערי הגיטו המתרחב שעל אחר שעל, איך זה שלא ניחשו אל נכונה שבוא יבואו כבשנים ומשרפות ורצח עם, איך זה נכשלו כל כך?

מה שאתה עושה בדבריך, א.ב. יהושע, אינו אלא מהדורה עטויית מסיכה של "למה הלכתם כצאן לטבח" שבו סטרו על פי שורדי השואה – בתור קבלת פנים אוהבת של מי שרצו אחריהם עם הבננה והלבן, שעה שהנכשלים דווקא הצליחו לשמור על נקיון שיניים.

מה קרה לך שחזרת לגירסא דינקותא של ילדי החלוצים הגיבורים, כולל מי שכמו בגין ברח עם הצבא הלבן והפקיר את קהילתו חסרת מנהיגות, מרודה ומעונה?

בניגוד למנהיגות יהודי רומניה, למשל, שאני גאה להימנות על ילדיה, שם חבורת מנהיגים בראשות ד"ר פילדרמן השליכו נפשם מנגד יומיום – והצילו מאות אלפים בעמידה נבונה על הזכויות.

לא, איני כועסת על דורות ה'גולה" – נושאי טראומת החורבן ומלחמות האחים. אולי אפילו צדקו כי הנה, שוב חוזר הניגון על עצמו, שוב מכינים כאן ברננה חורבן בית שלישי. אז מה תלין על כי ידעו לשמר את המורשת אלפיים שנה.

וההווה, במה הוא משכנע אותך שלא כישלון היה כאן – כאשר כבר ב-1942 ידעו בארץ ובאנגליה ובארצות הברית על מחנות ההשמדה ואף אחד לא רץ לצור על הבית הלבן ועל בני בריטניה הנאורה ששלטו כאן, בימים ההם כאשר לא על הצלת 'היהודים החלקיים' רבו וצעקו כאן בני המכבים אלא על עוד חופן חול לחוף הים התיכון, בבתי הקפה שמלאים היו – כשם שהם מלאים כיום, בטיטניק זו עדויית צעועי הגרעין הבלתי נראה תוצרת הישראלים הטוטאלים – שהולכים ומשתקפים עד אירן.

אתה מספר לך נים ולא נים סיפור יפה ואני כל רצוני רק לנער: פקח עיניים, פער פה לצעוק: כאן, באיוולת שמשונית, מכינים רצח עם על ידי עצמו, התאבדות המונית, גיהינום טוטאלי. כמו הצפרדע שקרא אל השור כי גם הוא יכול להיות גדול והתנפח עד שנפח נפשו.

כן גיהינום. הנה אנחנו, יהודים וערבים, פלסטינאים וישראלים טוטאליים מכל בכל, יושבים ליד סעודת מלכים שהחיים פורשים לפנינו בחבל ארץ טוטאלי ביופיו ובעושרו, הפיזי והאנושי – ישובים בידיים קשורות כך שנוכל לשבוע רק אם נאכיל אחד את השניה – ומסרבים להאכיל את השכן.

והוא ההבדל שבו החוכמה היהודית, לגמרי לא חלקית, מבחין בין גן העדן לגיהינום.

אז מה הפלא שמן האקלים הזה אני רצה כמו מבית בוער עם ילדיי עם זרועותיי, החוצה, להציל אותם.

וחוזרת, מרוקנת ידיים, אל אוהל הנכשלת הטוטאלית, כאן, בתל-אביב, רק משום שבאוזניי עדיין מהדהדים דברי אבי: כאן אף אחד לא יקרא לנו ז'ידאנים.

אבי שלא ידע ולא הספיק לדעת שלמשפט הזה קם לנו המשך שטני: כאן אנחנו הקוראים שמות.

 

ביקרת בדף "חלון הראווה"? http://corinna-hasofferett.com/blog/bookshop
אם הדברים ראויים בעינייך - לא תשתפ/י?

תגובות

מאת שאול סלע:

1. אני לא רואה את עצמי כמי שמשתייך למסגרת של "עם יהודי" שמוגדר לפי המודל האירופי המאוחר של "לאום" ו "מדינת לחאום" (200 השנים האחרונות)

2. העבודה בארץ בהייטק אינה בטוחה ואינה יציבה לכן יש הגירה. ראוי ש א ב יהושע יזכור שישראל היא מדינה עם קפיטליזם חזירי ושוודיה היא מדינה סוציאל דימוקרטית. רמת השכר ב ארה"ב מאפשרת חסכון לבית ולמחיה,בישראל לא.

מאת קורינה:

גם אם היינו כשוודיה חצדק חברתי וכארה"ב לדיור בר השגה – עדיין לא ניתן יהיה להיות עם הפנים לדרום אפריקה שחלפה מן העולם אלא כעוגה נפלאה המוגשת בצלחת מלאה בוץ.
כך אני מרגישה.
כך מרגיש כל למי שהמום הנורא הזה המתקרא, זיכרון היסטורי, מכה על פניו כאן יומיום, שאול.

מאת נועם:

http://youtu.be/Y-lOUZ1rdbM

מאת קורינה:

מדהים איך שהשיר הזה הפך לאוניברסלי, ודאי בשל שמחת החיים שהוא קורן.
ברומנית הוא כאן מקרין סגידה לאלוהים של ישראל – בכנסיה נוצרית.
סבתא שלי, שהייתה מצווה עליי לירוק שלוש פעמים כל פעם שחולפת על פני כנסיות – וזאת בתקופת השואה – מה היא הייתה אומרת על כך?

מאת יריב:

קורינה היקרה,
מזדהה עם הדברים שכתבת.
הייתי מוסיף שלדעתי פרצופה העגום של ישראל במאה העשרים ואחת היא תולדה של כישלון קולוסאלי של דור אנשי הרוח והדעת שפעלו מאז קום המדינה ובהם גם א. ב. יהושע.
הם קיבלו מדור המייסדים תנועה ציונית משגשגת וצודקת ומורשת של הגות ודעת מביתם של י.ל. מאגנס, י. לייבוביץ', מ. בובר ודירדרו את שיח הדעת להבלים של הבחנה בין יהודי טוטאלי ליהודי חלקי.

מאת קורינה:

תודה יריב.
על כתר יוצרי כשלונות יש אחרים – עושי רוח.
התחרות כעת היא מי יזרוק את הסוודר הכי רחוק, להסתיר שנפלו המכנסיים.
כתבתי על כך יותר מפעם כאן.
http://corinna-hasofferett.com/blog/2004/04/21/כשנופלים-המכנסיים/