שאלה לדב חנין: לרקוד אתה יודע?
מה פתאום נזכרת בזה דווקא ביום הכיפורים?
| "…קשה לי להאמין שח"כ יחימוביץ אכן טענה שאינני עומד בשירת התקווה. למען האמת, אינני יודע מהיכן בכלל צמחה טענה זו. כאזרח וכחבר כנסת כיבדתי ואני מכבד את המנון המדינה, גם כאשר אני רוצה לראות בו שינויים. ואכן, עוד לפני שנים הצטרפתי להצעתה של מבקרת המדינה, שופטת העליון בדימוס מרים בן פורת, להוסיף להמנון בית אותו יוכלו לשיר גם אזרחי המדינה הערבים (אותם שאין "בלבבם פנימה נפש יהודי הומייה"). מן העיתונות |
מה חסר לך?
אמנם הציפורים עדיין קוראות בקול, אבל למה לכעוס, אולי הן מתפללות?
אין ספק. על מה יצפצפו, על הירידות בבורסה?
אז מי נשאר?
ילדים רוכבים על אופניים לאורך ולרוחב הכביש?
ילדים יהודים כולם, אין מה לכעוס. הם לא עושים את זה בכוונה, כהתגרות, כמו ההם שם, בעכו.
הם כך מתפללים, הילדים.
אז מי נשאר?
אלה שאוכלים ושותים ושומעים מוסיקה ורואים סרטים,שלא-נדע, אלה?
נו, את רואה שאת לא רואה ולא שומעת ולא מריחה. למדו טוב-טוב להגיף את התריסים.
מה נפלא השקט. קדוש. קדוש. קדוש.
אז מי נשאר?
ההם?
זאת באמת שאלה.
צריך לפתור את הבעיה ה – -
פה זה לא גולה, שם נאלצנו לחגוג את חגינו כשסביבנו אוכלים ושותים ונוסעים בפרהסיא, חילול השם, דבר-אחר. כן. אפילו. יש לומר בפה מלא: חזירות נוראה.
לא הפריע לנו. לא דרשנו מהם שישתקו, לא רגמנו את מכוניותיהם באבנים.
שם הם רגמו.
כאן, ברוך-השם, מותר לנו לרגום ולהפוך מכוניות, להכות מכות ומהלומות. כאן הכל שלנו - וקדוש נורא.
|
ישבנו במעגל וסעיד, הבחור שצעק קודם "לך!" ליהודי, התחיל לספר שנולד בעכו בעיר העתיקה וכשהיה בערך בגיל עשר עברו לבית משותף, יהודים וערבים, בדיוק חודשיים לפני שפרצה המלחמה, בששים ושבע – ואחר כך, כשפרצה המלחמה ישבו במקלט ביחד עם השכנים היהודים שאמרו להם, "נשחוט אותכם כשהמלחמה תיגמר!" והוא פנה לאימא שלו, "למה אנחנו צריכים לשבת כאן, נלך הביתה, בין כה נמות אז לפחות לא ככה, שישחטו." סודות חודנה 2002 עמ' 39 |
לקח לנו שישים שנה – בעצם כבר די מהתחלה
השלטנו כאן שתיקה.
עם או בלי מכוניות ואוכל – החיינו והגיענו: יום השתיקה נחגג ומקויים כאן כל השנה!
מנזר השתקנים היהודי הדמוקרטי כבש כל חלקה בארץ ישראל.
בתוך כך קיבלתי מכתב תשובה בדוא"ל מרמי סערי
משורר, מתרגם, גאון – כל זה מילא. אבל מה הוא עושה באתונה, המתייוון הזה, בין אוכלי החזיר השרים ורוקדים בטברנות כאילו אין על מה לשתוק.
נכון, מודה, שלחתי את המכתב מתישהו בין ארבע לחמש לפנות בוקר.
אבל בשקט.
|
תגידי, קורינה, רק רומנים ואנשים ממוצא רומני ערים בשעות כאלה? זה כיוון שלהמנון הלאומי של מולדת אבותינו קוראים דשטאפטה-טה רומאנה? אז הנה, בתור מתנת ערב החג, ארבעה מהביצועים שלו – צועני, נשמה, פופ ורוק. |
שמעתם כדבר הזה?
הרומנים הצעירים האלה החליטו שאם כבר מהפכה, אז לא סתם לא לשתוק. לשיר!
לקחו את קודש הקודשים, ההימנון הרומני – שחובר ב- 1848, שנת המהפכה הרומנית והולדת המדינה שידועה עד היום בשם 'רומניה' – ואמרו, מה פתאום לשיר את ההימנון כמו מאובנים צייתנים, עדר. אנחנו עם חופשי מצ'אושסקו. נשיר אותו בפופ, נשיר אותו בג'אז, ברוק, בהורה-רומנית סוערת ובעיקר – בריקוד חסידי, מכל הנשמה, בהתעוררות כל תא ותא של הגוף.
הרי ההימנון הרומני נקרא, "קום התעוררה, רומני!"
רגע, אני הולכת קודם להגיף את התריסים.
הי, מי כאן זורק אבנים, השתגעתם? אתם לא רואים שתליתי עליי מגן דוד, גזעי?
קורינה,
את פשוט ע נ ק י ת. אין מילה אחרת.
שלא לציטוט.