קראת את ספרו של ג׳ורג׳ אורוול ״עולה לקחת אוויר?״

imagesהתגלגל לידי, כלומר קניתי. האמת, בשמחה הייתי קונה כל ספר שלו, אלא שנשבעתי, לא קונה ספר חדש עד שלא קוראת עד הסוף את קודמו.

ספר אוטוביוגרפי שמכיל סיפור חיים של כל אדם. כמעט Everyman.

אפשר לקרוא כעומדת מן הצד, עד שפתאום מכה משפט שכופה להודות, זו את. אני ואתה. אין מקום להתחבא.

סיפורו של ג׳ורג׳ בואולינג, מסופר בגוף ראשון, סיפור אדם שאינו ג׳ורג׳ אורוול, בסממנים החיצוניים. נדמה שאורוול בנה לעצמו תחפושת. בעוד הוא למד באוניברסיטה מעולה, הגיבור עזב את בית הספר בגיל חמש עשרה. בעוד הגיבור נפצע קלות במלחמת העולם השנייה, אורוול נפצע רע מאד במלחמת האזרחים בספרד. תחפושת דומה ולא דומה. אבל העיקר, האדם על חולשותיו ורגישויותיו, אלה אמת. מי לא חושב, לפעמים אם לא תמיד, למשמע קול אווירון בשמים, עוד לפני שזה נראה, מי לא חשב אי פעם, ״שלא יפיל פצצה פתאום, שיעבור כבר!״

האוירון והצפרדע מככבים על עטיפת הספר שבידי. הצפרדע שמנסה כמו הגיבור שלנו לשאוף אוויר, למלט נפשה לרגע מן הביצה אל אור היום והאוויר הטוב, בחיפוש אחר האוויר הטוב. בין שני אלה נעים חיי הגיבורcontent בספר, עליונים ותחתונים. זוכרים ספר אחר שלו – לא, אני לא מתכוונת לחוות החיות או ל-1984 אלא לספר שבגללו במיקרוסקופ לא תמצאו אותי יושבת במסעדה: למטה והחוצה בפריז ובלונדון?

עולה לקחת אוויר – כתוב כמו דיווח עיתונאי, אך מתוך הנפש, ישירות מן הראש אל הנייר, בלא תיווך הדיבור.

ספר על מסתרי הנפש במדבריות החיים, זו הגדרה כוללנית, שהולמת בעצם כמעט כל יצירת ספרות – אך כל הנפשות המיוסרות לא דומות.

הנה עלה לי מאי שם זכרון אנה קרנינה. העולה לקחת אוויר כאן הוא גבר, שלא מתאבד. רק מדווח. בעוד גב׳ הילדה באולינג, אישתו, רק מצוטטת.

המתרחש בנפשה היא, בחייה, ייכתב בדורות אחרים.

סולחת לך מר באולינג, הרי זו סאטירה. בסאטירה די בכך שדמות אחת היא תלת מימדית. לפעמים – כמו במקרה דון קיחוט, אף זאת לא נחוץ.

סאטירה שגם אם אדם בדוי בה, החיים בתקופה שבין מלחמות העולםואף קודם לכן, תחילת המאה שעברה כמכבש על פני עולמנו. איך חיו אז הא/נשים שכבר לא ניתן לשאול אותם דבר וטוב, נפלא שאורוול היה להם לפה ולעד אמת.

אם יש לכם/ן אומץ ולילה פנוי.

corinna by zipi