כרם היה לאזופוס

מכל הספרים בעולם, אני עם ליל קוראת משלים.

397px-Aesop_pushkin01מישהו כתב ספר כזה, אסופה חדשה, רק בת אלפיים ושש מאות שנים. תיכף אצטט ונראה מה תגידו. לו הצלחתי להתאפק ולא הייתי מגלה מראש – אין לי ספק שהייתן/יודעים ויודעות מיד: נו, היווני ההוא, אזופוס!

תגידו בעצמכן, כמה מספרים זוכים שכתבי אחרים מיוחסים להם/ן.
בעולמנו, כשהפלאגיאט שולט בכל, לא פעם ההיפך הוא הנכון.

אני קוראת וכל ילדותי קמה לתחייה. למשל, השועל והכרם
זוכרות?
שועל אחד רעב מאד. למזלו, עבר ליד כרם. ריחרח וחיפש עד שלבסוף מצא פתח צר. צר מדי.

רעב עוד יום או יומיים עד שהצליח להידחק. מבסוט עד האשכול טרף בענבי הגפנים והשקרים בלי להפלות אחד – ירוקים, צהובים, אדומים, סגולים עסיסיים. הכל בלע.
עם כרס נפוחה נשכב בצל הגפן. נפלה עליו תרדמה. כשהתעורר, מי לא יודע/ת מה עבר עליו?
בילדותי שארכה חמש שנים, כשסיפרו לי את המשל הזה, הכרם היה לא אחר מהכרם של דוד סמואל.
כרם היה לדודי, אח סבתי. חכר מבויארים – עשירי רומניה. על ביקורינו אצלו, התירוש והריקודים בסוף הקיץ מסופר לא מעט בספרי התשיעי שבכתובים.
קריאה באזופוס מטיסה אותי לשם – ובחזרה.
רעבים ורעבות הגענו לפני שנים רבות לכרמי המזרח התיכון שהניבו ענבים וגם הרבה חול אדום.

ששים ושמונה שנים נרדמנו והנה.

corinna by zipi copy