מתכון למניעת מלחמה פה ושם

הנה לכם מקרה להמחשה שאכן, לפני שפונים לבית המשפט, אפשר אחרת:
בספטמבר שעבר הזמנתי החלפת שיש ישן – שהפך בהמשך למדרך שביל בגינה, דבר לא נזרק בבית שיש בו מודעות אקולוגית.
לכאורה כאן היה הסיפור מגיע לסיומו. באו, התקינו ושלום.
אלא שמשהו בחשבון הציק כמו אפונה מתחת למזרון אחד או שבעה. ואני לא אותה נסיכה מן האגדה, רק אזרחית שרוצה יושרה.
פניתי למוכר והוא נשבע שאין עושק, התמחור מדוייק.
בינתיים התגלו שתי בעיות. שלחו לי פועל והגיע אפילו עם הנהג. אמרתי, כדרכי, "אצלי חולצים נעליים."

בהרבה תרבויות מקובל לכבד את בעלת הבית ולהשאיר את הנעליים בפתח, שלא תצטרך לטרוח בניקוי שטיחים או רצפה אחרי כל אורח. כך במזרח התיכון בבתי משפחות של פלסטינאיות/ערבים/טורקים ובמרחבי המזרח הרחוק. אומרים לי שאפילו באוקראינה. בישראל הגבר המאצ'ו ניכר בנעליו, או ביחפותו.

יש היסטוריה לעניין חילוץ הנעליים, ואנחנו לא מדברות על טקס גירושין ברבנות.
לפני שנים השכרתי את דירתי לזוג סינים מסינגפור. האישה הצעירה בדיוק סיימה לשטוף את הרצפות כשהגיע פועל לבצע תיקונים. ביקשה שיחלצו נעליים. סרבו. צלצלו לבוס והבוס אמר להם לכסות את הנעליים שלהם בשקיות ניילון.
מאז אימצתי את השיטה וחיי קלים יותר.

פועלי השיש ניכרו בתגובתם: "אנחנו לא חולצים נעליים. אם אי אפשר להכנס בלי לחלוץ נעליים, אנחנו הולכים."

הלכו.
הפקידה ששלחה אותם – נקרא לה 'צופיה', מצלצלת: "סירבת להכניס אותם הביתה!"
הכחשתי. הסברתי.
לא חזרה אליי לתאם מועד אחר. שבוע, שבועיים, חודש, טלפונים ממני אליה, למוכר ממנו הזמנתי את השיש, ל'שרונה' הטוענת שהיא העוסקת ב'פניות הציבור', החודשים נוקפים, פתאום רוצים לשלוח לי צ'ק ולא אומרים לי מהו הסכום בצ'ק ומה כתוב במכתב הנלווה.
"אין מכתב נלווה!"
"חייב להיות!"
שוב טלפונים בניסיון לאתר את העוסקת ב'פניות הציבור'. 'שרונה' טוענת שהמנהלת שלה, היא אותה 'צופיה', שהתרשלה לאורך כל הדרך.

'צופיה' טוענת שהיא לא תרשה לעובדים 'שלה' שיהיו יחפים או עם שקיות ניילון קשורות על הנעליים. אפילו אם באים רק לבדוק. אם אני רוצה, היא מעלה פתאום – אחרי תשעה חודשים! – רעיון חדשני, שאקנה כיסויים כמו שיש לרופאים בחדר ניתוח. שאקנה אני ואתן להם.
האמנם יתכן שהעובדת אשר סרחה תהיה זו שתבדוק את עצמה, פני יאנוס כאלה?
אני מצלצלת לבקש קשר ישיר אל המנ"כל. צופיה לא מרשה למסור את כתובת הדו"אל שלו.
"מעניין מה יגיד על כך בית המשפט," אני אומרת בשלווה ומסיימת את השיחה.

לא חולפות חמש דקות ואני מקבלת מייל מ'צופיה', שהתעשתה: "הנה המייל של מזכירת המנ"כל, לבקשתך."
עיון בכתובת המזכירה ובכתובת 'צופיה' מגלה שלפני ה'שטרודל' יש רק שם פרטי.
אני שולחת מייל משותף למזכירה ולאיש עצמו, ששמו הפרטי ידוע לפניי.
בו בערב מתקשר אליי המנ"כל. למחרת בבוקר הוא יבדוק הכל.
בדק, שלח אליי את 'אפריל' יד ימינו' שבאה עם 'יוסי' איש תיקונים בכיר, תיקנו, פיצו כאשר בנועם דרשתי.
רשמתי הקדשות על 'מי ראה את מיקי' לפעוטה של 'אפריל' ולפעוט של 'יוסי' ולמנ"כל שלחתי, עם הקדשה כמובן – את 'בארץ לא ידעתי'.

corinna by zipi copy

 

אפשר וכל זה היה נמנע לו , בין היתר, היה באותו מפעל איש או אשת פניות הציבור ושמה גלוי לעין כל באתר החברה.
מוסר השכל פרטי שלי: למנוע מלחמה מעייף, אבל אין ברירה. הלו? ממשלה?