מה בוער להולכים

הם היו יפים להפליא. היא הגיעה לארץ מצרפת. הוא נולד בארץ.
הכרנו אותם בכנס גרעין ראשון שהתקיים בגבעת חביבה ונועד להשכיל אותנו – נוער השומר הצעיר שנה לפני הגיוס לצה”ל – ברזי הפוליטיקה העולמית, באותם ימים בהם סיפרו לנו הכל למעט נפלאות סטלין. וכמובן התמידו בהוראת עשרת הדיברות, ביניהן “השומר שומר על טוהר מיני."
גרנו באוהלים. היו בינינו שההפרדה לא הפריעה להם, אפילו היטיבה עם הדמוגרפיה.
מיד קיבלו חדר משפחה באחד הקיבוצים. הורים בני שבע עשרה.
עשרים שנה מאוחר יותר פגשתי בהם במכולת השכונתית. חזרו העירה.
הוא עבד בחברת החשמל, היא גידלה ילדים ונדמה לי שעבדה כמנהלת חשבונות.
יופיים נשתמר רענן בשנות השישים שלהם. היא נעלמה ראשונה. אמר שחלתה בסרטן. שיצא לפנסיה. שעוסק עכשיו במה שתמיד רצה לעשות, לצלם תמונות נוף.
הציג בגאווה כתבה במקומון על תערוכה שלו.
היום – אף כי נשבעתי שיותר לא אסתכל על מודעות האבל בשכונה, מצאתי את שמו, יהודה, מוקף מסגרת שחורה על דף איי4 צנוע כצניעותו כל חייו, כל חייהם.
והחיים, מלאי אור, צופים בפליאה איך אחד אחד נופלים סביבנו ולוח השח מתרוקן.
כשהנה עוד מעט אפשר יהיה פשוט להכניס שינוי קל בדי אן איי והחיים ישכילו להצריח שח בלי מט.
חכו עמי בסבלנות, בבקשה.
corinna by zipi