אל חברי וחברות ועדת הכספים של הכנסת

6b3d8b6d8d6cf4a70399b2276715d652ראשית תודה על דברי התבונה הנרגשים שלכם בישיבה בשבוע שעבר, ה-13 לינואר 2016 כלפי החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה להלן 'החברה' – ובעיקר על ההחלטה המחייבת את החברה חדמשמעית להזרים מיידית את מלוא התגמולים לניצולי השואה, שמעוכבים בערלת לב מזה שנה ויותר(!).

עליי להאיר עובדה שאין עוררין עליה כי בכל התקופה הזאת שבה החברה לא העבירה את התגמולים לניצולי השואה, היא כן הקפידה להעביר את מלוא השכר לכל עובדיה ומועסקיה, כולל דירקטריון והנהלה, אף כי היא והנ"ל לא עמדו אף התרשלו במשימה. אני מניחה שלו השביתה החברה את הוצאות עשרים מליון הש"ח תקורתה כשם שהשביתה את תשלום התגמולים לניצולי השואה, כי אז היו צוותיה מקימים מהומת אלוהים, כולל שביתות והפגנות 'למען ניצולי השואה'.

מכאן נולד טיעוני שלא החברה ולא מועסקיה אינם אובייקטיביים לעניין, אין להותיר בידה ולו כזית הכרעה בנושא נורא זה ויש לחייבה בחוק תמיד ועד לתום המנדט או “שליחותה” כמאמר המנכ”ל ב-9.7.2013 בפני הוועדה להביא כל החלטה ולו בקמצוץ תגמולים, לאישור ועדת הכספים. מוטב שהחברה תתחייב בכיסה ולא בנפש ניצולימנוצלי השואה.

שנית, בעת הדיון בתקציב החברה, שהתקיים ב-9 ליולי 2013 בוועדה המשותפת לחוק נכסים של נספי השואה, נמסר כי החברה מחזיקה במניות אוצר התישבות היהודים בסך 24.79%. שהוגדרו על ידי המנ"כל, בתשובה לשאלת ח"כ הרצוג, כ"משענת בטוחה ויציבה לטווח ארוך." מחד, הביטוי 'לטווח ארוך' עמוס לעג לרש. מאידך, אם 'הטווח הארוך' הוא מועד תשלומי פנסיה ובונוסים למועסקי/מתנדבי החברה – ניחא. אך אם 'הטווח הארוך' הוא טווח תוחלת החיים של ניצולימנוצלי השואה, כי אז היה על החברה להפשיר מיד את הכספים ולחלקם אז ועל אחת כמה וכמה בשנה האחרונה שבה בשרירות לב חדלה פרעונם ושום הוצאה לפועל לא הגיעה לפתחה.

שלישית, לא הלוואות צריכה המדינה להעמיד לרשות החברה, אלא החזרת כספים שניטלו בלא כל דין צדק מנכסי מנוצלי השואה, לשתי מטרותמטלות: תשלומי התקורה של החברה והנצחה (לפחות עשרים מליון ש"ח בשנה שהצטברו מאז 2006 לכדי מאה ושמונים מליון ש"ח). שני תשלומים אלה הינם מחובת המדינה, שהתרשלה בהשבת הנכסים מחד ומעבירה את הוצאות ההנצחה על הנספים, רחמנא ליצלן. זה מעשה מעוקר צדק ויושרה. המדינה שקיומה זועק מכל קיר 'שואה שלנו' מחוייבת ולו במעט הזה של כיתוף ההנצחה ופיצוי על ההתרשלות הן כלפי החיים והן כלפי הנספים. כל מה שאינו כך הוא עושק.

על החוצפה של החברה לאיתור והשבת נכסי נספי השואה. שבשרירות לב הפסיקו תשלומים למנוצלי השואה – כי היא בסכסוך משפטי עם דורשי טובה אחרים כמותה.
כתבתי ולבסוף שלחתי בזכות e-part שמאפשרים קשר ישיר לח"כים. מצווה להצטרף אליהם, אם לא בכתיבה מיוסרת כי אז באמירת, "אמת דיבר/ה."

רביעית, אבוא להודות:

לח"כ מיקי רוזנטל, שתבע כי החברה תיקח הלוואות גישור ובלבד ויעבירו את התשלומים לניצולים ועל האמירה החשובה: "הפונקציה של הזמן קריטית. לא ניתן להשהות את העברת התשלומים".

לח"כ מרב מיכאלי שדרשה להשלים את הרבעונים המפוספסים (מה שבעולם שפוי היה מובן מאליו).

לח"כ יעל גרמן שהעירה בצדק, "כל הזמן מדברים על מניות במקום לדבר על הניצולים. שעוד בשבוע הבא יעברו הכספים לחשבונות הניצולים! החברות רבות ומה שמעניין אותן זה המניות ומי ינצח. זו רוצה שזו תתפרק וההיפך. המאבק לא מעניין אותנו אלא ש-40 ניצולים נפטרים מדי יום ולא מקבלים את מה שמגיע להם. כלומר חייבים 80 מיליון ₪ ב– 2015 ועוד 150 מיליון ₪ ב– 2016. שהחברה תיקח הלוואה ואם לא ששר האוצר יעמיד ערבות מדינה עבור ההלוואה שתעבור במיידית לניצולים".

לח"כ מיקי לוי שהעיר ודרש: "יש חודש עד פסק הדין. תעבירו את הכסף. אני מוכן לבוא למשרד האוצר בדרישה שייתן הלוואה ל– 6 חודשים עד שהעניין ימוצה".

לח"כ נורית קורן שהגדירה כל כך מדוייק: "השבויים כאן, אלה ניצולי השואה. אני רוצה לקבל את כל הדו"חות הכספיים של החברה להשבה, שנדע מי כן קיבל ומי לא בונוסים כאלו ואחרים בעת שלא מעבירים כספים לניצולים".

ותודה גדולה ליו"ר הוועדה, ח"כ גפני על הדברים העזים: “אני הולך להיות אגרסיבי בעניין הזה! אין זמן! בסוף לא יהיה למי להעביר תשלומים". טוב ונכון לדרוש כי הכספים יועברו בתוך שבוע. אני רק חוששת שהמשך המשפט שלך, כי כל שבוע תחזור ותעלה את הנושא לדיון בוועדה, עלול להתפרש באוזני החברה שלא באולטימטום של שבוע מדובר אלא בזה של שבוע אחר שבוע ועד תיקו

שאלה לי אל נציגת משרד המשפטים, לימור תוסייהכהן שאמרה, "גיבינו את החלטת דירקטוריון החברה שלא לממש את המניות בניכיון כה משמעותי... כדי לא לפגוע באינטרס של ניצולי השואה": האם את חשבת על האינטרסים של ניצולי השואה החיים כיום כמו גם על אלה שאבדו מאז נחסמו התשלומים (40 ניצולי שואה כפול כ-500 ימים = 20.000 כלומר עשרים אלף(!) ניצולי שואה שהאינטרסים שלהם אבדו עמם)?

אשר על כן זו הצעתי הצודקת לכלל ועדת הכספים: חייבו נא את החברה לפצות את יורשי ניצולי השואה שהלכו מנושלים לעולמם בסכום התגמולים שנגזלו מיקיריהם בתקופת הגזירה.

היה ומנכ"ל החברה, שבאותה ישיבה מיולי 2013 טען (בעניין 200 הש"ח של 'תו מכל הלב' הנודע לתפארה) כי הבנים יקנו לעצמם אלכוהול וסיגריות – היה ויחזור אל דברו, נאמר: לא זאת הדאגה שלך.

corinna by zipi