לא הולכת שבי: בעקבות סימון דה בובואר

קראתי את סימון די בובואר בזמנים שונים. את ‘המדרינים’ לפני שנים רבות. לא זוכרת מלה. אם אקרא בשנית ודאי יצופו דברים. יודעת רק שזהו ספר פרוזה.

לא דיבר בשפתי.

מאוחר יותר קראתי את ‘המין השני’, אותו אני זוכרת כספר משובח.

בשנים האחרונות הזדמן לי לקרוא בספר זכרונות הילדות והנעורים. עם כל דף עלו בי זכרונות מילדותי ומנעוריי, שלכאורה שונים. השוני הזכיר את היפוכו.

אני עובדת זו השנה השישית על ספרי התשיעי, שהוא אוטוביוגרפיה לירית, כשבידי את של ילדים חופרים חול קיצי על שפת הים, שלא פעם עולה על גדותיו ומגרש אותי אל השיכחה.
החלטתי לקרוא ספרי אוטוביוגרפיה של אחרים.

להזכר דרכם בשלי.

קראתי את זכרונות דה בובואר והנחתי בצד.

לאחרונה מצאתי באינטרנט ספרי מכתבים שפרסמה בחייה ואחד שהתפרסם לאחר מותה ואפשר בניגוד לרצונה.

לסארטר וממנו, לאחרים.

וספר הנוגע במות אימה.

הספרים ערומים ליד המיטה שלי. כשאחד מהם קשה מדי, אני מדלגת לשני ולשלישי.

קוראה בחוסר נחת הולך וגובר.

לא שהספר “מוות קל מאד” קליל לקריאה.

ראשית העטיפה

אני שונאת את הצבע השחור. עטיפות ספרים בצבע שחור הם בעיניי המעשה דוקר בעיניים, מרחיק.

ההוצאה לאור חשבה ודאי שהקונים ירכשו בעל כורחם, משום שם המחברת.

שמאידך, במהדורה האנגלית, רשום בכתב ילדותי, מעורר חיוך, מבהיר שכאן זוהי שיחה של ילדה אודות פרידה מהאם. צלמים עלו על גגות סביב בית החולים, כדי לתפוס מבט גנוב אל סימון דה בובואר ביגונה.

לא יודעת אם תורגם לעברית. ספר דק, יחסית לספריה מרובי הדפים. מתאר רגע לרגע תחושות וארוע אחר ארוע, בריאליזם חאראקירי.

קוראים ועכשיו צריך לאגור כוח כדי לחזור למציאות, לציוץ ציפורים, טעם קלמנטינה שניה אחרי שנקטפה מהעץ, נקיון האוויר אחרי סופת החול שאיימה לחדור לריאות, לחנוק.

ספר שלא עבר שום פריזמה של מרחקי זמן, ניתוח ללא הרדמה בבשר החם של הנפש שלה, של הקורא. כתוב בין דילוגים על פני אמת קשה מדי לאמירה במלואה, בורות אפלים שרק לאחר מותה יתגלו ייחשפו לא מעט, ואני, יודעת הזמנים מראש שכבר מכירה את עיקרם, ולא מוצאת חמלה.

האם תמצא לי אחרי שאשוב כאן לקרוא את כולם?

corinna by zipi copy