חשיפה

בין אפילוג לפרולוג

לא נולדתי כאן, הגעתי מארץ שונה, כשירדתי מהאנייה איש אחד לקח אותי על הידיים ואמר, “אל תבכי ילדה, מעכשיו יהיה לך רק טוב.”

המדריגות אל המזח היו רבות, האמנתי לו כל הדרך אל הרציף המבוטן, זה היה מזמן, זוכרת, הבטון היה אפור ולא היו עצים, לא היו פרחים, לא היה דשא, אנשים בכו וצחקו סביבי ואבי השתקן נשם עמוק מוחה דמעות ואמר, "סוף סוף הגענו הביתה הילדים שלנו לא יגדלו בין זרים את רואה שהגענו,” ואימא אמרה, "לאן לוקחים אותנו תשאל תשאל מה אתה שותק,” זה היה מזמן אני זוכרת היה כל כך הרבה חול ובתים אפורים שורות שורות החלונות הדלתות במרפסת דמו אחד לשני ויכולת לדעת איפה הדירה שלך רק לפי מספר הבניין, יום אחד כשהייתי כבר אישה נשואה הכנסתי את המפתח לדלת הכניסה והוא לא התאים ואז ראיתי שאני לא בבניין שלי ופחדתי שלא יחשבו שבאתי לגנוב מהם משהו והלכתי משם מהר למזלי לא היה שם אף אחד בדירה אז.

כן, היה משהו שהבדיל בין דירה לדירה, המפתח והמנעול וזה הישג גדול שלא נדרשנו לשמור על אחידות גם במפתחות כמו במרפסות שפתחיהן היו קרועים עד אין רווחה, טרם התקינו בהם תריסים מסתירים, הכל ידעו איזו כתונת לילה יש לך ובאיזה שמות קורא לך האיש כשהוא מחפש בתוכך מסתור מאחורי הקירות הדקים של בלוק עשרה סנטימטר. אבל לפני זה גרנו בבית יפה של רואה חשבון ערבי, הוא ברח והבית היה ריק ומסוייד לבן, זו הייתה העבודה הראשונה של אבי, ברומניה הוא השאיר את הדיפלומה של רואה חשבון שלו כשנמלטנו בסתר וכאן העבודה הראשונה שלו הייתה לרוקן את הבתים ולסייד את קירות החדרים בלבן, עבודה קשה מאד כי צריך היה לגרד מהקירות את הצבעים ואת איורי הקליגרפיה הערבית והכי קשה היה לצבוע את התקרה שהייתה בגובה מעל לארבעה מטרים ואצלנו היו עמודי שיש מופלאים, עם גשם ראשון יצאו צמחי קאנות שלא נראו בעיר הולדתי והיו כמו פלא כשהמתנו לראות איזה פרח יצא מן העלים האדומים סגולים הארוכים האלה ומיד אבא ואימא הביאו מהשוק כמה תרנגולות שיהיו לנו ביצים לשבת ואבא אמר חביתה של ביצה אחת? איזו מין חביתה זו? כי בביתנו שם לפני ואחרי המלחמה חביתה היתה מעשר ביצים ועם פיסות קתלי חזיר שאבא אהב מאד גם אני כולנו אהבנו לטבול בחלמון את הממליגה הו כמה אהבתי את הבית של רואה החשבון הערבי למרות החולות, אהבתי את הים שהרדים אותי בלילות והיה אינסופי ממש, לא כמו הנחל שעבר בפאתי העיר שם וכל שנה עלה על גדותיו, מזל שסבא ידע לבנות את הבית שלנו במרכז העיר, נפלא לגור בשכנות לים כמו בעריסה אז למה לעזאזל הרסו לי את הבית ההוא אם אבא ואימא לא היו מוכרים בלי לשאול אותי אם רק נאחזו בבית, לא היו הורסים אותו ואם אחד הילדים או הנינים של רואה החשבון הערבי היה מגיע, הייתי אומרת להם, תכנסו בבקשה, תרגישו בבית.

corinna by zipi copy