לא יודעת איך זה איתרע לי

1380_610552462309980_1606930935_nבין חבריי בפייסבוק יש איש יקר – דוד שמו – שכתב לי ביושר רב: “לא בטוח שנסתדר, לא בטוח שאנחנו מדברים באותה שפה. אבל נשתדל.”
הלכתי לראות את שפתו ומצאתי כזאת גם כזאת:
"השמאל, בזמן השואה, היה בוודאי משבח את תכונות הגרמני, את הדר מדיו, את גבורתו ואת הסדר והדיוק הטבועים בו. לעומת עליבותו של היהודי במחנה, לא אסתטי,מזוהם ומורעב.”
השתדלתי גם אני והשבתי כזאת גם כזאת:
"להיפך, 'השמאל' ודאי היה פולש לכל ארצות ערב ולא”י כדי לצוד ולהרוג אגב וידוא הריגה, כל מי שאינו לבן – ואפילו מי שיש לו כתמי שמש ותבלולים או קרחת. הו השמאל, איזה מזל שרק שישה מליון נרצחו ויש על מי להטיל קורה מבין עיניך בלי ליטול אותה!
(הנה השתדלתי דוד, עכשיו נראה אותך משתדל, ככל האפשר, ולו כזית וכפרג – להתעשת קמעא. מה?)”
והאיש ענה:
"עשיתי לייק. השתדלתי.”
הו, כמה פשוטים החיים הוירטואלים בפייסבוק. בלי טיפת דם או דיו אפילו.
בעת הזאת שבה לבי נקרע.
האיש עונה, "גם בפייס הלבבות שותתים דם, קורינה.
הפייס הוא מציאות, בכלל לא וירטואלי.”
האמנם?
סתם כך קוראים לנד”לן שלנו כאן 'קיר'?
לא. כאן כולנו בכתר נושם.
יד על הלב, לולי פייסבוק, מה הייתם עושים – או לא עושים?
corinna by zipi copy

אלון פריאל: תראי לו את התמונה הזאת שיראה מי בדיוק אהב את המדים של הגרמנים.

אמנם כאלה חיפשתי. צרובים בזכרוני דברי מי מן הדוברים בספר בארץ לא ידעתי שהעיד על תהלוכות נוער לבוש מדים חומים, כצבע המדים של הנאצים. בתל אביב.

לימים תרצו שלא היה בד זול בצבע אחר. 
שרגא עילם: אני לא בטוח שאפשר לקרוא לבן גוריון שמאל, אבל ככל הנראה הוא שלח להיטלר ב-1935 מכתב תנחומים:

"ב- 26 באוגוסט 1935 עמד מר בן-גוריון בלוצרן, במסיבת עתונאים, ומסר הודעות שפורסמו למחרת היום בעתון הגולים הגרמניים בפאריס "פאריזר טאגבלאט". ואני אקרא את דבריו של מר בן-גוריון כפי שנמסרו: "ההסתדרות הציונית מייצגת את העם היהודי. היא מחוייבת אפוא לעמוד ביחסים עם גרמניה כמו עם שאר הארצות. על כן במות הינדנבורג שלחה ההסתדרות הציונית מברק תנחומים להיטלר. לפיכך לא ייתכן שימשיכו בטון חריף זה כלפי גרמניה בנאומי הקונגרס. התעמולה נגד גרמניה צריכה להיפסק מפני שיש צורך לקיים יחסים טובים עם המדינה הזאת"
http://www.daat.ac.il/daat/ezrachut/begin/neum41-2.htm
 לא ידעתי. אבל איך דוד עלית על הרעיון המופלא הזה?
דוד: מחשבותי נודדות קדימה ואחורה במרחב הזמן, ועפ"י חנופת השמאל לרוצחים, קל היה לדמיין חנופתם לאצילי הס.ס.
שרגא עילם: הלח"י בוודאי התחנף, אם לא למעלה מזה:
https://he.wikipedia.org/…/%D7%A0%D7%A4%D7%AA%D7%9C%D7…

דוד: שמעתי על נפתלי, עוף מוזר ויוצא דופן.

אני שומעת רק כעת, לראשונה. האם היה יוצא דופן או שליח מטעם, ואם היה שליח, מטעם מי?
וכשהעלו את עצמותיו לארץ, מי ארגן טקסי הוד והדר, והאם היו כאלה? 
כמה מורכים החיים. אך ‘מוסרים’ (במלעיל אידישאית) היו ונתגלו לאורך ההיסטוריה של הגולה. אבל כאן, הלוא נורא, הרי היה כבר ידוע על הרצח וההשמדה תחת שרביט הפיהרר
דוד: איני בקיא בפרשה, וגם אינה מעניינת אותי. מעניין אותי יותר מקור החיבה השמאלנית לרוצחים, הבנה למניעיהם וכו'.תופעה מסקרנת שאינה קיימת אצל עמים אחרים.
ואולי אתה או דמיונך אתה טועים ולא חיבה כאן כלל וכלל אך מאידך יש רצון עז להפסיק את מרחץ הדמים כשמשסים בנו בשיטת הפרד ומשול?
"מכתב אנקרה" מינואר 1941 שצורף למזכר ההצעה של לח"י לשיתוף פעולה עם גרמניה הנאצית

בסוף שנת 1940 יצא לובינצ'יק בשליחות הלח"י (שנקרא אז "הארגון הצבאי הלאומי בישראל") ללבנון, שהייתה נתונה באותה עת לשלטון וישי, משתף הפעולה עם הנאצים, כדי להפגש בביירות עם הנציג הדיפלומטי הגרמני ורנר אוטו פון הנטיג. הוא הצליח ליצור קשר עם פון הנטיג וקבע עמו פגישה במלון "מונופול" בביירות, שבו התגורר פון הנטיג. פון הנטיג הופתע מהופעתו של השליח היהודי מארץ ישראל. בזכרונותיו תיאר אותו כאיש צעיר יפה תואר בעל מראה של איש צבא. יותר מכל הופתע פון הנטיג מן ההצעה שהעלה בפניו האיש בשם הלח"י, שהייתה, כמצוטט על ידי פון הנטיג, לשתף פעולה עם הנאצים נגד בני עמו הציונים האורתודוקסים, אם יבטיח להם היטלר את עצמאותה של פלשתינה יהודית. 

פון הנטיג כינה את ההצעה בזכרונותיו "הצעת ברית". הוא השיב ללובינצ'יק כי שיתוף פעולה כזה אינו יכול להתממש בהתחשב בשיקולים של יחסי גרמניה עם הערבים ובעקרונותיה הכלליים (רמז למדיניות האנטישמית הנאצית), אולם הבטיח להביא את ההצעה בפני הממונים עליו. לובינצ'יק העלה את ההצעה על הכתב בתזכיר בשפה הגרמנית שנשא את הכותרת הארוכה "קווי היסוד של הארגון הצבאי הלאומי בישראל בנוגע לפתרון השאלה היהודית באירופה והשתתפותו הפעילה של הארגון הצבאי הלאומי בישראל במלחמה לצדה של גרמניה". עיקרי ההצעה היו:

הארגון יסייע לנאצים בפתרון שאלת היהודים על ידי פינויים לארץ ישראל.
בארץ ישראל תוקם מדינת היהודים בגבולותיה ההיסטוריים.
הארגון יסייע לגרמניה בתחום המדיני, הצבאי ובאיסוף מודיעין בארץ ישראל.
הארגון יכשיר כוח אדם יהודי באירופה במסגרת יחידות צבא שתפעלנה בפעולות מלחמה לשם כיבושה של ארץ ישראל.
הארגון מבטיח לגרמניה שברית כזו תחזק את היסודות המוסריים של הסדר החדש הגרמני בעיני האנושות.
לובינצ'יק צירף לתזכיר סקירה על מהותו ופעולותיו של הארגון הצבאי הלאומי בישראל ותוך כדי כך הדגיש את קרבתו הרעיונית של הארגון לתנועות הטוטליטריות של אירופה (הכוונה לאלו של גרמניה ואיטליה). כן טרח להדגיש כי הארגון סובל מפעולות דיכוי לא רק מצד הבריטים אלא גם מצד "הסוציליסטים היהודים" (הכוונה להנהגת היישוב).
פון הנטיג הבטיח להעביר את התזכיר לשולחיו. הוא העבירו לשגרירות הגרמנית באנקרה בירת טורקיה ששלחה אותו בצרוף מכתב לוואי מ-1 בינואר 1941, שקיבל לימים את השם "מכתב אנקרה", למשרד החוץ בברלין, שם נגנז ולובינצ'יק לא קיבל עליו תשובה מעולם. לאחר תום המלחמה נתגלה התזכיר בשלמותו בין מסמכי הנאצים שנתפסו על ידי בעלות הברית ונחשף לעיני העולם.
הנהגת היישוב ראתה במעשהו של לובינצ'יק משום בגידה לכל דבר ועניין; בגידה ביהודי פולין שהיו נתונים בתהליך של השמדה עקיפה בגטאות, בגידה בבריטניה שעמדה לבדה, בהנהגתו של וינסטון צ'רצ'יל, בחזית להגנת העולם החופשי מפני הנאציזם – ובעיקר בגידה באנשי היישוב שהתגייסו בהמוניהם לצבא הבריטי.” (מתוך ויקיפדיה).
 
מכאן שלא “עוף מוזר” אלא שליח מטעם הלח”י. לא ידעתי. מטלטל.
דוד:
כניראה שמישהו חשב שזה רעיון טוב, בדיוק כמו חבירת אנשי ניל"י לבריטים, כדי לסלק את הטורקים.
אלא שזאת סטיה מהנושא: הערצת האויב והעדפתו על היהודי. התעלמות גורפת של ה"נאורים" מיצורים מבחילים דמויי אדם הגוררים גופות ברחוב, משליכים את יריבהם מהגגות, עורפי ראשים, משחיתי ילדות. השמאל טועה לראות בהם בני אדם רגילים ו"טובים", בשל צורתם החיצונית הדומה מאוד לצורת אדם. אני חוקר את התופעה, זה הכל.
הנושא שאני חוקרת נטרדת, כאן ובספריי: הראייה הסטריאוטיפית מכלילה ומקטלגת קבוצה שלימה אל מתחת לתווית אחת.
אמנם מקל על החיים ופוטר ממאמץ רגשי ואינטלקטואלי – אך לאן זה מוביל את הנאחזים בה, את כולנו?
לאן זה הוביל את ילדותי בתקופת השואה, א
ת חיי, זאת על בשרי אני יודעת.

מאידך, העובדה שניתן לכנות יחיד בתואר “עוף מוזר” מוכיחה שכל אדם יכול ומסוגל להסתכל אל מחוץ להכללות. 
נותרנו עם השאלה, איך זה שהיכולת הזו כל כך אקלקטית? 
אולי המחקר – כל מחקר – יצליח יותר אם נבוא אליו בלי תוצאה מוכנה בקלסרים, בראש נקי, בידיעה שכל אדם באשר הוא הינו עולם בריא או חולה לעצמו, ושמשחיתי ילדות, גוררי גופות, עורכי לינץ’ וכהנה מצויים למרבה הכאב בכל עם כתופעה חוזרת ונשנית. 'עופות מוזרים' שצאצאיהם הווים לקרנפים כשמעלים מהם עין מעורפלת חיבת-חינם.
איך יהיו החיים בעולם נקי מסטריאוטיפים?
29887