אפשר להרגע

חזרתי לפני שעה קלה מתיאטרון הבימה.

בדרך לשם, באוטובוס, שמעתי מאחוריי אישה מדברת בקול רם. הסתובבתי להבהיר בתוקף שקרינה מטלפון סלולארי היא פי עשרים במקום סגור – ולתדהמתי ראיתי שהיא מדברת עם שכנתה לספסל.

ירדתי בקינג ג’ורג’ ועליתי בשדירות בן ציון. לפני ימים אחדים אמר לי זבן בחנות טבע, "תזהרי כשאת הולכת ברחוב."

רק אז שמתי לב שאני נזהרת רק כשאני חוצה כביש. לא קל בארץ, המדרכות עקומות – אז צריך כל הזמן להסתכל למטה, לחברתי חטפו לה מהיד תיק כתף, אז צריך להסתכל הצידה ועכשיו גם רוצים שאסתכל לאחור. לא, אני לא אכנע. מקסימום אקנה שכ”פץ.

בשדרה עלו וירדו צעירים ברגל ובאופניים, כלבים הוליכו את בעליהם פה ושם, אור המכשירים הסלולארים האיר בהילה פני נערות יפות כמלאכים.

בכיכר נשמעו קולות שירה ונגינה מרמקולים של בית קפה רחוק. אחדים מן היושבים ליד שולחנות בית הקפה של התיאטרון מחאו כפיים ושרו גם הם.

אולם מסקין. 'פתאום הגיע סתיו’.
ליא קניג.
צריך להוסיף משהו?
היא נהדרת, גם הפעם. אלא שבניגוד להצגות אחדות בעבר שנראו בתכניהם הדלים כאילו הובאה לשם כדי להציל אותם ואת הקופה – הפעם בהצגה זו יש בשר וליא נושכת. חזקה.
חזקה כדי כך שתומר שרון, השחקן מולה, עם כל כוחו, כמעט שקוף.
היא לא משחקת סיפור אודות. היא הסיפור. כמו להיות לידה בביתה ולשמוע אמת.
כשהיא מגיעה למשפט, "אני לא מכירה את הארץ הזאת שאני חיה בה, אני זרה בה “ – ברור שהיא לא מדברת מפיה של אמריקאית אי שם אלא מכאן ועכשיו.
איך זה ברור?
במין הדגש נושם אחרת.
באותו רגע לא מחאתי כפיים ואיש מן הקהל – שידע למחוא כאשר ההצגה התאחרה בעשר דקות וגם ידע למחוא כפיים שלוש וארבע פעמים בסוף ההצגה – איש מן הקהל לא הזיז אצבע.
בצדק, שלא להפריע, שלא להסיט.
לא היינו בהצגה, היינו בחיים עצמם. שלה ושלנו. הבימה, האולם והיציע היו לעולם אחד.
B'eretz cover“על מי ההצגה?” שאלו מאחוריי ביציאה וקול אחר ענה, “עליה. על החיים שלה. אנחנו עוד צעירות."
בדרך חזרה ירדתי בשדרות ח"ן והלכתי צפונה לאורך אבן גבירול עמוס מעכבי השבת בבתי הקפה. לא אוויר פסגות אבל צריך ללכת. בריא. ובכלל לא מסוכן. הנה, ביבי בונה את ירושלים בחומות פנימה ועכשיו כבר הורגים רחוק מעינינו.
אפשר להרגע.
כמו שאמר ‘טרזן’ שהיה ב-101 –  וחזר ואמר בקולו שאספתי אל ספרי ‘בארץ לא ידעתי/רומן רב קולי’: "לא יהיה שלום גם אלף שנה.”
וענה כששאלתי, “ובשנה האלף ואחת יהיה שלום?”
“לא, גם בשנה האלף ואחת לא יהיה שלום."
 
בבית שמעתי חדשות חצות. "במרכז ירושלים, מעל לאלפיים מפגינות ומפגינים, יהודים וערבים, קוראים: "עומדים ביחד – בלי כיבוש ופחד! יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים!”
בפייסבוק מצאתי מסר פרטי מחבר חדש, פלסתינאי:
"מה את אומרת על המצב?"
corinna by zipi copy