איפה הגברים כולם

1380_610552462309980_1606930935_nהנה חזרתי מהסינמטק, שם פגשתי את האלוורה הרפואית שיעל נועם הסלחנית השאירה עבורי, אחרי שהברזתי משנתארכה שנתי.
נהג המונית מספר לי שהוריו מגרוזיה, הוא עצמו נולד בארץ אך הוריו דיברו ומדברים איתו גרוזינית כך שנותר עם מבטא זר.
ארץ יפה, עולם שלישי, הרוב שם עניים מאד, חזר לפני חודש מביקור שם.
מה שמזכיר לי את הספר היפיפה שנמצא עמי עוד לפני שהבחור בן הארבעים נולד. שלונסקי ערך, בוריס גפונוב תרגם. ‘עוטה עור הנמר’. שירתו של גדול משוררי גרוזיה. שותא רוסתרווילי.
“השם אברהם שלונסקי אומר לך משהו?"
“בטח,” הוא אומר, “זה הרחוב פה תיכף, בפינה עם בני אפרים."
“לא הרחוב. המשורר."
“את רואה,” הוא צוחק ברוח טובה, “מאז שאני נהג מונית, אומרים לי שם, אני חושב על רחוב."
לא הספקתי לשאול אותו על הספר. קצת מדכא לשמוע שוב ושוב מגברים, “אני לא קורא ספרים. קורא בויקיפדיה. בפייסבוק."
שלשום עבד אצלי איש שטיפל במשטח השיש שליד כיור המטבח.
“את סופרת?"
“כן." (באנחה, לקראת השאלה העוקבת).
“איזה ספרים כתבת, למשל?"
על כך עונים בשאלה:
"מהו הספר האחרון שקראת?"
הוא נוקב בשם ספר לבני הנעורים.
“מאז לא קראת?"
“נכון. נדמה לי שאפילו לא החזרתי את הספר לספריה… אני קורא בויקיפדיה אם חסר לי משהו לסודוקי."
corinna by zipi copy