כצמח בר

zuta1בשוק יד שניה שמתחת לכיכר דיזנגוף מצאתי אדם שמתמחה באמנות קרמיקה ישראלית.

דברים שהם מחוץ להישג ארנקי.

לצד אלה הוא מציג נסים ונפלאות, ביניהם קרמיקה של לפיד.

לפיד היה בית חרושת לקמיקה בעבודת יד שאויירה על ידי אמנים עולים. כל פריט היה ממוספר וחתום בשם האמנית המאיירת. כן, לרוב היו אלה נשים, מצומצמות שכר וקיום.

ללפיד היה מחסן מכירות בקצה דרך יפו

סבי מצד אבי היה בעל חנות לכלי בנין ולכלי קרמיקה שהאיכרים היו יוצרים ומאיירים.

ב’יום המתים’ יש ברומניה מנהג נוצרי, לקנות צלחות יפות, למלא אותן באוכל ולהביא לשכנים – שיאכלו לזכר המתים של המשפחה המכבדת.

החנות, שהייתה גדושה כל השנה בקערות וכלי חרס מאויירים בפרחים כחולים ואדומים, התמלאה לקראת ‘יום המתים’ בשפע כלים. אלה הגיעו ארוזים לא בפלסטיקה בועתית אלא בנסורת שריחה הרענן מילא את החנות ונותר כאז במחסני הזיכרון.

סבי לימד אותי להקיש על חרס וכך להבחין אם יש בו פגם או שלם הוא. לפי הצליל. הייתה לו אוזן טובה כנגן כינור עליו היה מנגן לנו בשעת ההבדלה מנגינות שלמד מן הטורקים כשחיו שנתיים במושבה שברון הירש הקים ליהודים שם ועזבו אחרי שמת בנם הראשון בינקותו.

באמצע שנות השישים  – לא מסוגלת לכתוב ‘של המאה שעברה' – באתי למחסן של לפיד ומאושרת רכשתי עד הפרוטה האחרונה צלחות וכלים מאויירים בכחול.

לימים מן הצלחות נותרה אחת ונותרו שתי צלחות הגשה מאויירות בדמויות דג מוכחל, קנקן מאוייר ולא בכחול שמשום מה רכשתי, ספלון שאיבד את הידית ושרד כל פיתוי להשליך אותו, חלילה.

השוק מתחת לכיכר צינה דיזנגוף פתוח בימי שישי ושלישי

נזדמנתי שם ביום שלישי לפני כחודש.

היום, לאחר שהשלמתי את ענייניי, מצאתי עצמי מחדש בשוק. בעל הדוכן כמעט סיים לארוז את אוצרותיו.

לארוז שמונה-תשע פעמים בחודש מאות ואלפי פריטים, לפרק אל השולחן ולארוז מחדש בסוף היום, באמת צריך לכך כוחות.

לא עמדתי בפני המראות ורכשתי כלי אפייה משלהי שנות לפיד.

האיש דיבר בשבחי שוק רמלה. אמרתי שיום אחד אסע איתו, אם רק אוכל להתעורר בארבע לפנות בוקר, כמוהו.

איפה את גרה?

איפה אתה גר?

עבר לתל אביב רק לאחרונה, גר בבית עם חצר קטנה.

אם אתה רוצה, אתן לך שתילים.

אם את רוצה אתן לך שתילים. יש לי צמחי תבלין.

רץ לאוטו והביא לי זוטא לבנה פראית וחרובים שליקט מעץ באזור ירושלים.

corinna by zipi copy