אין יום שבו נסיעה באוטובוס לא מזמנת שמחות

הנה אתמול, אירוע שגרתי: האזרחית ק.יחוטה עולה, האוטובוס עמוס נוסעים בעמידה, בוחנת את המושבים המיועדים לגדולים/ות בשנים. מצד אחד יושב זוג לבן שיער. מן העבר השני של המעבר יושבת גברת שזכותה לשבת שם ואישה צעירה, טלפון צמוד לאוזנה וראשה כולו מופנה אל הנוף של רחוב איבן גבירול. הגברת עונה, “לא, מה פתאום, היא לא המטפלת שלי.”

ק.יחוטה פונה לאישה צעירה במושב שמאחורי אלה, זו מצביעה על הצעירה שבמושב הקדמי, ק.יחוטה אומרת, “טוב, אולי היא עייפה, העבודה שלהם קשה, אבל למה צריך לבקש, למה לא קמים מעצמם?” הצעירה מפנה מקום, והנה עולה עוד קליינט למושב הנחשק. ק.יחוטה פונה באנגלית אל הצעירה, “המקומות האלה מיועדים לאנשים מבוגרים,” והבחורה גם מפיה זולגים השוקולדים, הייתה לבת הארץ, “את עושה את החוקים?”
כשמדובר בחוקים ש’עשו’ אותם עוד בתנ”ך, שאומץ בכל העולם.

צעיר שעומד בסמוך אומר לק.יחוטה במנוד ראש, “אני המום!”

אז כדי שאף אחד לא יהיה המום ותישמר קצת מזכות היסוד לכבוד ולבריאות, מה דעתכם שם ב @משרד התחבורה והבטיחות בדרכים, @דן @מטרופולין כלל חברות הנסיעות, בוועדת הכלכלה של הכנסת דב חנין Dov Khenin – לחייב תיוג המקומות כמיועדות אך ורק לאזרחיות/ים ותיקים/ות? בעברית ובאנגלית מחוייכות.

בינתיים, הנה מכרז: פרס של חמישה מספריי – אף כי לא עברו ולא יעברו צנזורה רגב אחר רגב – למי שתעצב כזו מדבקה. אני מתחייבת להדביק אותה בכל אוטובוס שאעלה אליו, לחלוק עם כל מי שירצו בכך – עד שמשרד התחבורה יתעורר לעשות בעצמו.

corinna by zipi copy