ממני והלאה

ראיתי פעם ראש מועצה/עיר – נואף ידוע – רוקד עם ספר תורה בשמחת-תורה – וידיו לא נכוות כלל.
רגע רגע, השאלה היא, מאין לך שהוא נואף?
אולי נפגש במיטות עם נשים לא נשואות  – ואז, לא נורא, לא רק שלא יסקלו אותו, הוא אפילו יוכל להתחתן עם מי מהן.

כי אם הייתה נשואה, הרי היא רכוש הבעל – לפגוע ברכוש של גבר אחר אסור, ממש כמו שלא תגנוב מחצר פרטית, אבל מה שמחוץ לחצר, מותר ושרוי.

והנשים?

נו – גם בג”ץ מבין שגברים אינם רכוש של נשותיהם. להיפך. הן הרכוש.

רכוש הוא חפץ וחפץ לא גונב חפץ.

מכאן שגברים בישראל לא נואפים.

חפש את האישה.
http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2620757

ביבי:
"כשאני שולח חייל למערכה, אני חושב עליו כאילו היה בני.”

חושב עליו?
אם רק תרגיש, דייני.

116 (מאה ושישה עשר) נהרגו השנה.

מאה ושישה עשר ילדים מעוררים מאה ושש עשרה מחשבות אבהיות. הלוא העיקר הם החיים, לא איכות החיים של ההורים האמיתיים.

בתגובה לדיון שבו פורסם כי עיריית נס ציונה קיימה טקס זכרון ביום השואה

ולא נתנה להכנס לניצול שואה בן 88, חולה לב וסרטן, על כי אחר לטקס בשתי דקות. שלא להפריע  לטקס.

אחת המגיבות סינגרה בטיעון שזו רק טעות וצריך לסלוח, הרי סגן ראש העיר התנצל על הטעות.

זאת לא טעות אלא פשלה. יש הבדל עצום בין טעות לבין פשלה.
טעות זה לעבור כביש באור אדום. פשלה היא לעשות זאת כשאת עוזרת לגדולה בשנים לעבור את הכביש למרות שהרמזור מורה על אור אדום.

לחסום אדם גדול בשנים, מאותגר בריאותית, למנוע ממנו בשרירות כניסה לאזכרה להוריו וקרובי משפחתו, זה אפילו נורא מפשלה. לו חסמו בעדך להגיע לאזכרה ליקירייך ביום מן הימים, כי הטקס כבר התחיל ושערי בית הכנסת/בית הקברות נסגרו – דמך לא היה חומר בקרבך? היית עוברת לסדר היום?

אם יש טקס קשה מאזכרה לאדם שקברו ידוע – הרי זה טקס לנרצחים שמקום קבורתם לא נודע.

חסימת הכניסה היתה מעשה ערל לב, לא יסולח.

יש מעשים שאין להם כפרה. בחיי כולנו יש קו אדום שכזה – אחרת איך נבחין בין קלה לחמורה? 

אם יש עוון שנותר מצולק אצל שורדי השואה – מטף ועד זקן אז ועכשיו- הריהו הפגיעה בכבוד האדם, רמיסת הכבוד.

כאשר חסמו את הכניסה לאיש הכאוב, רמסו את כבודו. נורא ובלתי נסלח.

אם כלפי כל אדם צריך לנהוג בדרך ארץ, כלפי שורדי השואה יש לנהוג פי שישה מליון כך.
לא ברור?

מישהו מן הנואמים עזי הנפש נותן את דעתו מה עובר על מאה או מאתיים אלף ניצולי שואה השומעים ש'כל יום מתים ארבעים או שלושים איש, בסוף השנה לא יהיו איתנו כך וכך אלפים?'זה לא כמו לחכות לאיזו אקציה, לא עלינו?מישהו מן הנואמים עזי הנפש נותן את דעתו מה עובר על מאה או מאתיים אלף ניצולי שואה השומעים ש'כל יום מתים ארבעים או שלושים איש, בסוף השנה לא יהיו איתנו כך וכך אלפים?'

זה לא כמו לחכות לאיזו אקציה, לא עלינו?

בקיצור: נזכור את הנספים, נשכח את החיים.
כי הגיע הזמן שמנוצלי השואה יפנימו: לא חשוב איכות חיים, חשוב חיים.

שמעו נא הגיבורים בנאומים, ביבי וחבר מרעיו:
ניצולי השואה לא צריכים פירורי נדבות וחסדים – בהחלט ניתן להסתפק במלוא הזכויות והשבת העושק.

הכרזה היסטורית ברגעים אלה ממש, זה מה שנדרש. מיד!

שכר מנכ"ל הקרן לרווחת ניצולי השואה הוכפל בתוך 3 שנים

שלוש עמותות פועלות בישראל למען רווחת הניצולים, כאשר מחזור הפעילות של הגדולה שבהן – הקרן לרווחת ניצולי השואה, עומד על קרוב לחצי מיליארד שקלים בשנה. שתי עמותות נוספות, קטנות יותר, מסייעות לרבבות ניצולים. וכמה מרוויחים האנשים שעומדים בראש?

כל העמותות תתבטלנה כאשר יבטלו את הוועדות הרפואיות שמשרד האוצר מעמיד כביצורים מול מנוצלי השואה. או אז כל ניצול וניצולת שואה יזוכו בגמלת מאה אחוז מלאה, חודש בחודשו, בלי סלקציות והפרד ומשול בין ניצולה אחת לשניה. תהיה לכל אחת ולכל אחד הכנסה מאפשרת חיים.

למנכ”לים ולעובדים בשכר תמצא תעסוקה פרודוקטיבית במקומות אחרים ולא על חשבון עשוקי השואה.

צודק מדי.

הלו, כנסת? ממשלה? הלוא תשימו לחרפה סוף, מיד!

באשר לחברי הכנסת

יש ויש. רק שלוקח להם המון המון זמן.

לדוגמא: פרשה חמורה שבה הקרן שמחזיקה בכספי הנספים שהופקדו בארץ בבנקים והועלמו – מפרנסת יפה לא מעט א/נשים – משכה זמן שנים על שנים.

בסופו של דבר נאלצו לשלם לניצולי שואה 500 ש”ח לחודש.

כך עשו תקופה קצרה – עד שהחליטו להחסיר מתוך הסכום הזה 150 ש”ח ובמקומם במקומם הוחלט ובוצע באחת  – שמעו שמעו את הלא ייאמן! – הנפיקו הרחימאים כרטיס נטען במאתיים ש”ח מדי חודש, לרכישות בסופרמרקט של רשת אחת בלבד! מגה.

כעבור שנה או שנתיים, בשל הצעקות הוסיפו רשת נוספת – אבל לקנות מותר היה גם אז רק עם התנאיות:

לא לקנות סיגריות ואלכוהול ולהסכים שחשבונות הקניות שלך – ה’נהניית’ – תהיינה גלויות לביקורת!

התברר שהעניקו את הטיפול בעניין ואת המליונים לאיש חב”ד מסויים שניהל עמותה מסויימת ולה תקורה עד התקרה, כולל אחזקת רכב ומשכורת.

זה בתמצית. יש עוד פרטים מסמרי שיער.

ישבה האזרחית ק/יחוטה וכתבה מכתב אישי לכל שבע עשר חברי ועדת הכספים/כלכלה של הכנסת, שאמורה לפקח על הקרן. לקח להם שנה וחצי לדון ולחשב, אבל בסופו של דבר העוולה בוטלה השנה והכסף מועבר כולו ישירות לחשבון הבנק של הניצולים.

איך נודע הסיפור לאזרחית ק/יחוטה?

הוצע לה חסד הכרטיס וסרבה: פגיעה בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו!

אז כן, יש סיכוי שמהכנסת יבוא שינוי, אך הסיכוי שעד שזה יקרה יתמעט מספר ניצולי השואה רב יותר. בידוע, 'בכל יום הולכים מאיתנו שלושים/ארבעים נפש'.

חייבים להפסיק לחלוטין ולא בפירורים את כל הקרקס הזה ולבטל את הוועדות הרפואיות של משרד האוצר המתישות את ניצולי השואה ועושקות את זכויותיהם/ן.

corinna by zipi copy