נס פסח

294הנה קיבלתי מכתב מאחותי, בו התבשרה כי לא רק את משה החביאו בתיבה:
יש לנו דנא! משותף עם אי אילו אנונימיים.
אחותי חברה לפני שנים לחבורות חוקרי אילן יוחסין משפחתי כך שעכשיו אנחנו יודעות את שנת הלידה של סבא רבא מזה ומזה ושל הסבתא רבתא מכאן ומשם.
התוצאות הן סטירת לחי ליהודים שהגיעו לכאן מפולין ומברית המועצות ז”ל והתנשאו על אלה שהגיעו מרומניה.
אולי קצת גם כדי למחוק מהתודעה את העובדה המוחלטת שאת זכרון יעקב ואת ראש פינה הקימו עולים ממחוז הולדתי בממלכת רומניה.
מה יש להם נגדי? 
הלחיצו.
תגידו, מה עשיתם היום בשביל הדנא שלכם/ן?
אני, למשל, החלטתי שהיום לא אקריב קרבן על הר הבית או בסמוך לו, גם לא בגינה. אשכח ליום אחד מעושק מנוצלי השואה. מביבי ונכליו, איומיו וארמונותיו. 
רק אמצא מרגוע ושלווה.
עם בוקר, לאחר טיפולי היגיינה אישית שגורים, חזרתי – לאחר הפסקה ארוכה – למדיטציה לפי התקליטור בספר של ד”ר דין אורניש.
שלווה נפלאה ירדה עליי. החלטתי לשמור עליה, אז לא ניקיתי ולא ציחצחתי ולא צבעתי קירות ולא ניהלתי שיחות טלפון. 
מאידך, הכנתי חזרת.
סלק מבושל היה לי, ראש חזרת גם המתין על השיש. לא גרדתי אלא הכנסתי פרוסות מזה ומזה לבלנדר, משתדלת להסב את הראש.
בכיתי טיפה, התעטשתי.
תוספת חומץ תפוחי עץ וקינמון וגם מי מרק הירקות שבו התבשל הסלק – הפכו את החזרת למעדן.
האתגר עכשיו הוא לאכול מזה, לפני או אחרי המדיטציה, יום יום. 

בעוד יוםֲ , חודש או שנה – לא תכירו אותי. כלל וכלל.
תשאלו, מה קרה, עשית ניתוח פלסטי/ני. לא, שום פלסטלינה. רק שומרת על עצמי רגועה.
באמת מגיע לי אחרי שבועיים שלושה בהם צבעתי כמעט את כל הקירות בבית בשיטת ווש, קיר ליום, תקרה פעם ביומיים – וסבלתי אינספור בעלי מלאכה מחפפים בבית (חשמלאי/אינסטלטור/טכנאי מיגון/טכנאי מזגנים/שיפוצניקים שזקוקים בעצמם לשיפוץ). אחרי שבע עשרה שנים של התמודדות עם מפגעים בשורדי השואה.
טוב, די לספור.
לא אמשיך עם הרשימה, כי זה יהרוס לי את הרוגע.
 היה יום נפלא. מלא איכות חיים.
הי, במקום מכתב יצאה לי רשומה לבלוג ולפייסבוק. 
corinna by zipi copy
stop lurching!