'לאהבות שלנו’

imagesראיתי את הסרט אתמול בלילה, בין עיטוש לעיטוש.

לא כועסת על השפעת. בזכותה יש רישיון לנוח.

כועסת על הבימאי.

זהו סרט שנוצר לפני שלושים ושתיים שנים, על ידי הבימאי הצרפתי פיאלה שגם ממלא בסרט את תפקיד האב של הגיבורה, נערה בת חמש עשרה.

היא בת חמש עשרה ואלה חיי נערה פריזאית בת חמש עשרה שמרד הנעורים שלה מתבטא בקיום יחסי מין נטולי אהבה עם נערים וגברים צעירים.

כדי שנאמין כי אמנם כך, יש קטעי המחשה לרוב.

גוף של נערה, נפש של נערה אובדת, מוכה על ידי האב, האח, האם.

כשכולם צועקים לה, "הקשיבי לי", “לא, הקשיבי לי". צועקים במכות, צועקים בקולות, באיסורים.

אף אחד לא מקשיב לה, גם לא האב שקם ונוטש וחוזר ונוטש.

הו נעורים, לא די בכך שקשים מנשוא?

מהו הגבול שבין ריאליזם להחפצת הנשמה?

אי אפשר לשלול את הסרט, שמקים אצל כולנו לתחיה זכרונות נעורים שלרוב הם הליכה בעיניים קשורות.

אי אפשר לשמוח בסרט זה, להתענג על ‘אמנות’ – כשחשים עם הגיבורה פלישה קרת עין.

אבל זה שמטלטל ככל שמוסיפים לחשוב עליו, לחוש נרדפת על ידו – לא ניתן לסלק בהינף יד, בלתי אפשרי, הוא נותר ומכרסם.

הרצון להניח יד מנחמת על כתפה, על כתפך מן העבר.

ככל שנדמה כי הנעורים כיום יודעים יותר, נועזים יותר – עובדה נותרת בעינה: הנעורים לא יודעים דבר מן הדברים שהחיים יצליפו בגוף ובנפש.

corinna by zipi copy

 

נשמור על החמלה. נר תמיד.