כבר זמן רב אני רוצה לספר את סאגת השיפוץ בדירתי

640px-Thequeenofsheba רק שהיא לא נגמרת, כל יום צרה חדשה.

תבינו, אני גרה בדירת שיכון לזוגות צעירים מודל 1962.

איך בנו אז?  נו, טוב, הרבה לא נשאר ממה שבנו אז.

כך לתומי חשבתי.

כל יום צרה חדשה מוכיחה אותי על הבורות.

למשל אינסטלציה – משום מה זו לא מוזכרת בסרטון קומת הקרקע של מעון ראש הממשלה.

אצלי, אפילו שהוחלפה רק לפני שלושים שנה. לא הועילו לה נעוריה, ברזי המקלחת החלו לדלוף.

בעוד אני אוגרת שמות אינסטלטורים שמרעיפים עליי הצעות בעלות של אלפי שקלים, קמו שאר הברזים, הכיורים ואפילו הניאגרה, ופתחו בהפגנת הזדהות.

מזל שאיך קוראים לבחור מהסרטון שהמציא תמונות על קרש עץ – מזל שהוא לא ראה. רק הביזיון הזה חסר לי.

בתוך כך המזגן בחדר השינה – רק בן עשר – הפסיק לחמם.

בימי סופה, רעמים וברקים, הייתי מעדיפה שיפסיק לקרר.

מקרר לגמרי במלוא העוצמה.

בא בחור שזוהה כטכנאי מזגנים, פסק כך וכך על תיקון. אחריות? בטח. לשלושה חודשים.

נשברת הזמנתי מזגן חדש. הטכנאי אמר שהוא יודע להתקין – וחזר עם מזגן חדש ועם ‘עוזר’ שהתגלה כמתקין האמיתי.

זה סיים וביקש רשות לרחוץ ידיים.

סתם את הכיור.

בא הטכנאי הראשון, אמר שהוא יודע לתקן הכל, ובלי לשאול הרבה שאלות, החל לחפור במיכל שמתחת לכיור. לא עזר שאמרתי – מה אמרתי, צעקתי – לא!

נשארתי עם כיור דולף.

בצירוף מקרים מופלא גיליתי גם אני, מיד לאחר הרכבת המשקפיים, סימני עובש בקיר המטבח שהוא סטודיו וחדר אוכל  וחדר תפירה במשותף.

בא קבלן אחד וביקש עשרת אלפים ש”ח.

בא קבלן שני וביקש חמשת אלפים.

הלכתי לחנות צבעים, קניתי פח צבע אקרילי, מרחתי על הקיר חומץ, למחרת העברתי גלגלת צבע לבן, ביום השלישי גיוונתי את הלבן עד שהיה לצהוב מאיר ובספוג העברתי במעגלים על פני הלבן, קוראים לזה wash – שיטה נפלאה להפוך צביעה מגומגמת לציור קיר עמוק גוונים שיום אחד עוד יוצג במוזיאון ויתמקחו עליו כמו על אבנים מחומת ברלין.

הלכתי לישון שלושה ימים ברציפות וקמתי רבת מרץ לפתוח באיתור האינסטלטור ההוגן. לא קל.

אז מה אתם רוצים משרה נתניהו.

היא, בניגוד לי, צריכה לבקש כסף מהחשב. שכמותי רק צריכה לחסוך בחשמל ובמים, בטלפון ובנסיעות. הרבה יותר קל.

בין לשפץ את הדירה לבין לעשות סרט שמראה את הזוטות שמצריכות תיקון – בקלי קלות בחרתי בשיפוץ.

הייתי בעצמי הקבלנית, המעצבת ואפילו הצבעית.

אין לי עוזרת שתנקה כתמי קפה אבל בחנויות מוכרים בעשרים שקל ספריי שבין רגע מסלק אותם.

את מפות השולחן אני מגהצת, מיד אחרי שאני מורידה אותן מהחבל, אחרי הכביסה.  אין לי מייבש כביסה. לא אקולוגי ומיותר בארץ השמש.

במקום דשא אני מגדלת ירקות ועצי פרי אורגניים. ובכלל, אני לא ג’קי קנדי, לא אעשה לאף אחד/אחת סיור בדירתי, לפני או אחרי השיפוץ.

ועכשיו אני הולכת לאכול ממליגה.  הכירה בסדר, רק שלא תהיה פתאום הפסקת חשמל.

לבי לאשת ראש הממשלה.

corinna by zipi copy