האמת

מעט מאד הכרתי את סמיח אל קאסם.

שמעתי אותו לא פעם בכנסים, מפגשים, כאחת מן הקהל.

ב-1987, לפני 27 שנים, יעצו לי לערוך ארוע חושף למפעל הילא”י, מושבת האמנים שייסדתי וניהלתי במעלות-תרשיחא ומאוחר יותר גם במצפה רמון.

סמל הילא”י שטרטקובר עיצב בתרומה. בית עם שורשים. שורשי תרבות.

סמל הילא”י טרטקובר עיצב בתרומה. בית עם שורשים. שורשי תרבות.

מושבת אמנים. דירות ליוצרים לשהות שבין שבועיים לשלושה חודשים, לכתיבה ולתרומה לקהילה בפעולות וארועי תרבות. פרויקט שנאלצתי לסגור לאחר אחת עשרה שנים קשות, מפרכות.

ב-1987 לא היה אינטרנט, טרם המציאו את פייסבוק וטוויטר ודומותיהן. אמרו לי שצריך לקיים ארוע בתל אביב, שאמנים ותורמים ידעו ויטו כתף.

צוותא תרם את האולם.

דודו גרשטיין תרם פלקט ענקי שהוצג על הבימה.

טרטקובר תרם פוסטר שהודבק על עמודים ברחבי העיר.

סופרים ומשוררים התנדבו לקרוא מיצירותיהם.

זכרוני לשמות נפגע אנושות מן היום שבו עזבתי את רחם רחוב המשפחה ברומניה והוטלתי לתוך המון אלפי א/נשים באניית המעפילים, במחנות קפריסין, בגבעת-עליה, קצה יפו.

כשהלב קרא לא נשמע, שבי לכתוב, שבי לכתוב.

אחת עשרה שנים.

בקצה המנהרה שלהן הקיף משבר בריאות רע.

ודאי שכחתי רבים מבין המשתתפים. שניים היטב זוכרת: דוד אבידן וסמיח אל קאסם.

שניהם קראו משיריהם. בהתנדבות, משלמים מכיסם גם את הוצאות הנסיעה.

אבידן הקדים למות, ברוב יגונות, כבר ב-1995. בן 61 בלבד.

סמיח אל קאסם מת אתמול, בן 74 בלבד.

ב-1987 אבידן נלהב הגיע מתל אביב, סמיח אל קאסם בא כל הדרך מנצרת.

כותרת הארוע הייתה: לכל אדם יש בית.

corinna by zipi