מצאתי חברים/ות לצרה

533058_3649211915326_1035938841_nהו, שמחה רבה. שאינני יחידה.

בעוונותיי, נוסעת פעם או פעמיים בשבוע בקווי מטרופולין. 47, 48, 247 . למעט חריגים בודדים, הנהגים מדברים לאורך כל הדרך בטלפון נייד – ולא, לא מנחם אותי שהוא עם דיבורית שכן בהחלט ובצדק ובדין אסור להם לדבר בטלפון כלל בשעת נהיגה, שיחות פרטיות – לא שמישהו מהמשרד מתקשר להודיע להם שיש פיגוע ואין לנסוע ברחוב זה או אחר, לא, סתם משעמם ולא שמים על הנוסעים כדי כך שאתה צריך לחזור על אותו משפט פעמיים עד שהאיש מגלה שמדברים אליו ושואל, “מה?”

חטא ועוון נורא נוסף, עליו גם הגשתי תלונה, הוא שהם בעקביות לא עוצרים ליד שפת המדרכה, למעט צדיק או שניים. נשים הרות, אזרחים ותיקים או על קביים, ילדים – לא איכפת, נו תעלו!

צריך לבקש בנימוס הכי מוגזם שאפשר, שחלילה לא יתרגז ויסע וישאיר אותך בתחנה – מה שכבר קרה. והלוא יש על כך גם כן חוק ותקנה – אלא מה, אין אכיפה. אם נהג יקבל קנס שייגבה מן המשכורת שלו, על עבירות אלה שלו – אני מוכנה לשים את היד באש שהוא כבר ידע לנסוע במהירות המותרת, לא לדבר בטלפון בשעת הנהיגה והעצירה להעלת נוסעות/ים – ויקרב את דלתות האוטובוס אל שפת המדרכה. אולי אפילו יחייך, גם אם על כך אין חוק – רק משום שיראה אותך. ואולי אפילו ישמע.

באשר לתלונה, למודת נסיון – הטלפון תמיד לידי – ואין לי נייד, גם לא יהיה.
לקחו הודעה.
לא הסתפקתי במוקד ושלחתי תלונה בפקס, חזרו אליי גם מקבלי הפקס וגם מקבלי הפנייה שהועברה מהמוקד, דיברתי פעמיים, הקשיבו פעמיים – אבל מה? קונפרונטציה ביני לבין הנהג סרבו לקיים, להודיע לי מה עשו מלבד נזיפה או לא נזיפה אם בכלל התקיימה, לא יתכן "כי צריך לשמור על הפרטיות של הנהג” (כמו לא מדובר בעובד ציבור בתפקיד. והלוא הנהג אינו נאנסת חס ושלום…).

להשיב לי בכתב לא השיבו, אז לכי תדעי אם אמנם העניין טופל ואם הורחב והובא לידיעת כלל ציבור הנהגים – שכן, הנה עולם הנהגים במטרופולין נוהג כהרגלו, הכל כשהיה, עדיין מדברים בטלפון, עדיין צריך לבקש! שיתקרבו לשפת המדרכה והנימוסים הבסיסיים מהם והלאה.

גם אם אינכם זוכרים את פרטי הנהג והנסיעה, די שתשמרו את הכרטיס.
יש שם שורה של שלוש קבוצות מספרים. האמצעית מגלה את זהות הנהג.
זאת גילתה לי בנדיבותה אשת פניות הציבור.

לא יכולה להתאפק, אחלוק – בשנית-גם את מקרה התלונה שלי, שהוא בהחלט ראוי לתפארה.

כדרכי, ביקשתי שיתקרב לשפת המדרכה.
צריך להבין את הנסיבות. את עומדת בתור-לא-תור הישראלי, מסביב א/נשים צועקים בהיסטריה “רגע! אל תיסע!” שכן כדי להתקרב לשפת המדרכה הוא מתניע ואז כל העם הרב או המעט נתקף בהלה.

והנהג בקול צעקני-תוקפני: למה מה? "זה החוק? יש הרבה חוקים ולא מקיימים."
הנסיעה מתמשכת, עולים ויורדים, עולות ויורדות מדלת הכניסה, כרגיל.
עד שאת נעמדת לרדת. מיד הנהג, באותו קול של מר ישראל:
"את לא תרדי מהדלת הזאת, זה לאלפי החוק. לפי החוק תרדי מאחורנית לא אתן לך לרדת מהדלת הזו לא אתן לך לרדת מהדלת הזו וגו'.

ולמה אני מספרת כל זאת?
כדי שתדעו, על כל צרה שלא תבוא: צריך לשמור על הכרטיס. נסיעה באוטובוס אינה הגרלת פיס.
corinna by zipi