כמעט שלוש שנים חלפו מאז שפתרתי לכולם את מצוקת הדיור

מצוקת הדיור: פתרונות מעשיים. ועכשיו עדכון

פורסם לראשונה ביום שלישי, 19 יולי, 2011, 3:14  

ההצעות שמעלה כאן יש בהן כדי לפתור בתקציבים צנועים בהרבה מן ההפסד שייגרם למדינה בשל פטורי מס והטבות לקבלנים, משקיעים וטייקונים. 

מעלה נוספת, כלכלית: ההטבות יגיעו בלי תיווך – לנהנים ישירות.

1. דיור בסירות/ספינות קטנות על גדת הירקון והים התיכון.

preview_348829_1מי אומר שרק לעשירים מגיע לחיות במעגני יאכטות?

על זו, למשל,  מבקשים מאתיים ושבע אלף ש”ח.  בית חזק מבית השבלול ומרווח מדירה להשכרה בתל אביב.

במחיר שתיים-שלוש שנות שכירות.

בהולנד ובמקומות רבים בעולם מקובלים מגורים על המים.

המדינה תעניק סיוע כספי לרכישה ו/או לבניית סירות למגורים צנועות מימדים ותבנה מעגנים על שפת הים בתל אביב, יפו, בבת ים, הרצליה – מקומות מהם ניתן להגיע בכיף לעבודה בתל אביב – בסירה – בלי לגרום לפקק בכבישים ולזיהום אוויר. אפשר לבנות ואפשר לקנות. למשל כאן.

במאתיים אלף ש”ח ומעלה ניתן לרכוש בית סירה יפיפה, ללמוד אצלם את כל הסודות, לשלם את המשכנתא בהסעות לקפריסין או לתמזה, לחנות על הירקון עד שייראה כמו בתמונה כאן.

ואם מקום העבודה מתרחק מהירקון ומתקרב נגיד ליפו או לחיפה, מה הבעיה, משיטים את הסירה לשם, עוגנים ומחפשים את הקואופרטיב האורגני הקרוב.

 דיור זה חופן בתוכו תוספת צבעוניות ורב-גוניות לסביבה האורבנית ועשוי לאפשר גם תוספת הכנסה לגרי הספינות  – בשייט למקומות בסביבה.

2.  פיצול דירות גמלאים וגמלאיות.

המדינה והרשות המקומית יסייעו בעזרה טכנית, ביורוקרטית, משפטית וכספית.

חלק של הדירה יושכר בשכר דירה הגיוני ו/או מסובסד. למשכיר/ה תהיה יותר הכנסה ופחות מן הבדידות.

השוכרים ייהנו משכר דירה רציונלי (שחלקו אפשר יומר לשכר עזרה בבית) ומחיים בסביבה רב-גילית שאינה לוחצת ומאפשרת עצמאות.

לעובדים הסוציאליים ולבתי החולים תהיה פחות תעסוקה.

בתקופת השכירות יוכלו השוכרים והשוכרות לחסוך סכום ראשוני לדירה משלהם/ן.

נימוקים לטובת העניין:

הקן התרוקן, תוספת לגמלה רצויה ומועילה, ונוכחות צעיר/ה בסביבה תוסיף טעם ושמחה לחיים.

טיעוני נגד של הביורוקרטיה המוניציפלית אותם שמעתי במו אוזניי:

פיצול דירות מגדיל הצורך בחנייה, מים, חשמל וביוב.

אלה באמת טיעונים לא הגיוניים בעליל. הלוא באותה דירה עצמה גרה לא מכבר משפחה של ארבע וחמש נפשות. הן ודאי צרכו יותר משאבים מוניציפליים משיצרכו משכיר אחד או שניים. האם העירייה אוסרת על בנים בוגרים לחזור ולגור אצל הוריהם, כולל המכוניות? האם היא אוסרת על משפחה להחזיק יותר ממכונית אחת?הרכב הצפוי של רוב השוכרים הוא אופניים או אוטובוס.

3. דיור וגינון בשטחים שמשני צידי פסי הרכבת, במרחק בטיחותי.

בהולנד – ואולי גם במקומות אחרים – רואים בשעת נסיעה ברכבת חלקות גינה מלבניות ובקצה כל אחת מהן צריף מגורים קטן.

אלה חלקות אדמה שאזרחים מעבדים לצריכה עצמית של פרחים, פירות וירקות. בצריף הם מחזיקים כלים וגרים שם לעת מצוא ואולי גם בקביעות.

אני מציעה שהמדינה תרכוש בתי עץ קטנים – ניידים – ותתקין תשתית השקיה, חשמל וביוב בקרקעות הפנויות ברוחב לב מוגזם לאורך פסי הרכבת.

א/נשים צעירים/ות יוכלו לגור במגורים אלה בשכר צנוע לתקופה של כחמש שנים, בה הם יחסכו לדירה – כשהמדינה, בה בעת, תביא לבניית דיור בר השגה וסיפוק ההיצע.

אני מניחה שהתקציב הדרוש לכך קטן בהרבה מהוצאות המגורים הזמניים שהוכנו והוענקו למפוני הישובים באזור עזה.

4. פינוי מבני ציבור שהרשות המוניציפלית משכירה בכסף רב לגורמים מסחריים

עיריית תל אביב – ואפשר אינה יחידה בכך –  לא עושה שימוש ציבורי בכלל מבני הציבור שברשותה או ברשות עמותות שונות.

זאת בניגוד מוחלט לחוק – שכן הקרקע ניתנה לבניית מבנה ציבור. המבנה עצמו נבנה בכספי ציבור ותרומות.

בחלוף השנים הבתים התרוקנו ממעש.

עיריית תל אביב פתרה את הבעיה: היא משכירה את המבנים לגורמים מסחריים שעושים הון רב על גב הציבור. זהו מעשה עושק האזרח/ית.

קחו למשל את המכונה "בית יהודי בסרביה" השוכן על בני אפרים פינת שלונסקי בצפון מזרח תל אביב.

מזה כחמש עשרה שנה מחליף המקום ידיים ממצליחן אחד למשנהו (מצליח כספית ובקשרים לעירייה).

כיום וזה כמה וכמה שנים מתנהל שם על פני כל הקומה הראשונה והגדולהו מאד, אולם שמחות וכנסים. הכל מצופה שיש ונובורישיות. בקומה העליונה מושכרים משרדים לגורמים עסקיים וחדרון משהו משמש כמשרד לאותו 'בית יהודי בסרביה' שובק חיים כמו קהליו עליהם השלום – וריק ממעש.

בצד, במעין קומת קרקע, שוכן מכון כושר פרטי, אף זאת מזה שנים רבות.

לצד הבניין מגרש חנייה ענקי לבאי השמחות והכנסים והספורט.

פניותיי לעיריית תל אביב ודרישותיי להבהרות ולמידע לא נענו לפני שש שנים ועד היום!

מה שכן, שמעתי מאחד הפקידים פליטת פה: "זה לא בניין ציבורי יחיד שמושכר לעסקים. יש הרבה כאלה בעיר!"

זה וכל האחרים הם הם הקרקעות הפנויות לבנייה שראש העיר לא מצליח למצוא. עזרו לו, כמו בציורי החידה, למצוא את החבוי מעיניו ומעיני יועציו.

5. מבני ציבור וקרקעות שהוענקו ביד רחבה למפלגות

בשכונת הדר יוסף הליכוד מכר את הקרקע לקבלן וכך מן הסתם נעזר בתשלום הוצאות בחירות לנבחרים – אשר לאות תודה, מיד לאחר הבחירות ועד היום לא עשו דבר לפתרון מצוקת הדיור של בוחריהם.

באותה שכונה עצמה, על חלקת קרקע ענקית, עומד מבנה של מה שהיה מפא"י/מפלגת העבודה/ וכל יורשיה.

המבנה ריק מעשיה כל ימות השבוע והשנה.

מדי פעם עובר מישהו במכונית כדי לראות שהמנעולים על מקומם.

בחצר הגדולה מטיילות תרנגולות של אחד השכנים אשר הצליח להשיג שימוש בקרקע לגידול צמחים וציפורים.

והלוא על הקרקע הזו ובמקום המבנה החד קומתי העלוב ניתן לבנות בבנייה לגובה לפחות חמישים דירות.

6.  מבני ציבור פעילים אך עומדים בקומה אחת או שתיים בלבד וניתן מעליהם לבנות לגובה, בין חמש לעשרים קומות. 

בית טשרניחובסקי – הלוא הוא בית הסופר – רובו מושכר לארועים, חזרות, ישיבות.

מילא.

אבל מעליו אפשר לבנות לגובה דירות ברות השגה. חובה.

בית האמנים ברחוב אלחריזי – בקושי שתי קומות. כנ"ל.

הסתכלו סביבכם בעיר הזאת. הסתכלו היטב.

פעם, לפני מעבר לעיר אחרת, חיפשתי קרטונים לאריזה. פתאום ראיתי שהעיר מלאה בהם.

חפשו שטחי ציבור לא מנוצלים, ציירו עליהם, תלו שלטים, הפגינו, זמנו את ראש העיר, שלחו לו תמונות, העירו ועוררו.

אפשר לשנות, כשהעם רב והלהבה עולה מרוב זעם.

הגיעה השעה, אם לא אחרנו אותה.

 corinna by zipi