חווה אמנו כותבת מתכון ראשון לתפוח

pict

בראשית היה לוח צפחה קטן, שחור, במסגרת עץ, שחובר אליו חוט ובקצהו ספוג אצות.
על הלוח הזה כתבתי בגיר את המלים הראשונות, באותה קדושה שבה התייחסו הנזירים לעורות הקלף עליהם חזרו וכתבו מאות שנים, שכבה על גבי שכבה.

בימינו, משום מה חדלו להשתמש בלוח צפחה, ולו במסגרת פלסטיק.
מיליוני ילדים בעולם צורכים כבר בכתה א' מחברות שעולות לאקולוגיה ביוקר.

שנה לאחר מכן קיבלתי מחברת, עפרון, מוחק ומחדד.

בשנה הרביעית הגיע העט, שצריך היה לטבול אותו בקסת הדיו.
לקסת היה מקום מיוחד, מגולף בעץ שולחנות הכיתה.
שולחנות כאלה היו בארץ גם בבית הספר בג'בליה, קצה יפו, שהבריטים – כובשים אכזריים – בנו לילדי הפלסטינים. הם לא ידעו שילדים שונאים ללכת לבית ספר.

העט נועד תחילה לאימוני כתיבה במחברת הקליגרפיה, שהייתה מסומנת בתווים לתרגול דקות ורוחב קו האות שהמורה ציווה. לא היה עולה על הדעת לכתוב אחרת מאשר בקליגרפיה, וגם היה עולה ביוקר. על כל טעות או סרבנות חובה להושיט את כף היד למורה, שהיה מניף עליה סרגל מתכת. לא היו עדיין סרגלים מפלסטיק.

יום אחד המורה ביקש שאקרא מן המחברת את שיעורי הבית.
קראתי ברהיטות.
הוא בא אליי, לקח את המחברת, ומצא אותה ריקה.
בארץ חזרנו לעפרונות. לא ניתן היה להנחיל את הקליגרפיה לעברית.
לחילופין, איירנו את המחברות בפרח.
לימים, את העפרונות דחקו מעט עטי ה"גלובוס". כיום על שולחנות העבודה שלי, ובתוך כלים שונים ובתיקים – עטים אין ספור.
אז אם היה לך עט אחד, שמרת עליו.

zikim at 14 grapesבגיל שש-עשרה, כנערה-עובדת, נאלצתי ללמוד להדפיס במכונת כתיבה, בשיטה "עיוורת".

עשרים שנה מאוחר יותר כתבתי את הסיפורים הראשונים. בעט גלובוס ולא פעם גם בעיפרון, במחברות ועל פיסות נייר מהן העתקתי שוב ושוב למכונת כתיבה. כמו בשיעורי הקליגרפיה: אם נופלת טעות קטנה, צריך לכתוב מחדש.

ב-1989 זכיתי במחשב. נייד. עם לוח צפחה דמוי צג. ששקל שבעה וחצי קילוגרמים.
בשדות התעופה הבודקים המיומנים היו אומרים לי שהוא טוב מהרבה מחשבים שולחניים. 40MB!
לא יודעת מה היה אומר על כך המורה לקליגרפיה, אבל בשבילי, כמו בשביל כותבים רבים, המחשב היה שער לחופש: אין סוף לדפים שאפשר להפיק נקיים, אין סוף למספר הטיוטות.

לא פלא שכתיבת "סודות" – הספר השלישי – התמשכה על פני שלושים שנה, שבקרביים של "נופי הנפש" חיטטתי עשר שנים.
את חושבת שכתב היד כבר מוכן, מניחה אותו לחודש וכשאת חוזרת אליו את מגלה שעוד לא תיקנת הכל. באוגוסט 2000 הלך המחשב היקר לעולמו במעלה הארון. נאלצתי לנטוש את איינשטיין ולחבור לעדר דרי ה"חלונות".

כיבוש האינטרנט.

הסתובבתי כמו שיכורה בין אין ספור האתרים של סופרים וסופרות ברחבי העולם, של מגזינים ספרותיים, אתרי הוצאות ספרים.
ככל שהלכו המחשבים והתקרבו למידות לוח הצפחה, כך הלך וגדל האופק.
הספרות העולמית לדורותיה נפרשה לפניי ומכל מקום הושטו ידיים:
הצטרפי למעגל!

יש באינטרנט איזה בנק מרכזי הדואג שלכל אתר יהיה שם משלו, ייחודי יותר מן השם שנותנים ההורים.

רק – כמה חבל – באינטרנט השם הוא לא לחיים.
לשנה אחת בלבד.
במקום סטירה על הישבן, שתצעקי "אני כאן!" – מחייבים אותך במשהו כמו חמישה עשר דולר לשנה.

במקרה לא קדמה לי אף אחת בשם קורינה הסופרת.

זה היה לשם האתר שלי.

סופרת אחרת

לכבוד שבוע הספר שווה להעיף מבט גם באתר של "קורינה הסופרת", ישראלית ילידת רומניה שמפרסמת את יצירותיה באתר האישי שלה.

קורינה מציגה את פועלה הספרותי בדרך מיוחדת, המשווה אופי ייחודי גם לטקסטים צפויים כמו ביוגרפיה.

מקורי ומעניין.

הארץ, קפטן אינטרנט יוני 2003

ב-2002 לא היה לי מושג איך בונים אתר. חיפשתי בוני אתרים. גיליתי שלהם אין מושג איך צריך האתר שלי להיות ולהראות.

שהידיעה הזו בידי בלבד.
וגם גיליתי שבוני האתרים אמנם מהנדסי הבית, אבל המעצב הוא האדריכל, הקודם לכל.

במשך חצי שנה סיירתי באתרי מעצבים.
האינטרנט משופע באתרים מעוצבים עיצוב שגרתי.
אבל באולימפוס, שם חיה המוזה העשירית: אמנות עיצוב אתרים.

בשבילי אתר הוא ספר. כמו בקליגרפיה, הקפדתי בו על כל תג שיהיה במקומו.
מעל לכל חשבתי כל הזמן, איך הייתי מרגישה לו ביקרתי זרה באתר הזה. מה היה מרגיז אותי (המתנה שהאתר יעלה); מה היה מרחיק אותי כעבור שנייה (רשלנות טיפוגרפית, שפע פעלולים ומיעוט תכנים מקוריים/ מחכימים/ משעשעים); מה היה מלהיב אותי (הכרות אמת, יופי, אמירה אישית, כנה וישרה, ומעל לכל חוש הומור); מה הכרחי כדי לצאת מבין חומות הגטו (אתר רב-לשוני).

לאחר חקר שוק מיוסר, הצלחתי למצוא בונה אתרים שהבין ללבי ולכיסי, בהם אני ניכרת.

איך בוחרים בונה אתרים?
מסתכלים באתר שלו, רואים את האתרים שעשה.
ראיתי שהאיש בנה אתרים של יוצרים, ובנה אתר יפיפה לאמן שאני אוהבת.
הוא והמעצבת השתדלו למלא אחר משאלותיי ככל האפשר.

ראשית לכל צריך היה למצוא פתרון לשתי שאלות צורניות: הצבעים והכותרת.
לגבי הצבעים, אני רק אמרתי מהי האווירה שאני מבקשת שתשרה על הבית ועל המבקרים, והמעצבת ערבבה את הצבעים ביד אמן.
באשר לכותרת – רציתי לכתוב את שמי בכתב יד.
כאן באה המעצבת לעזרתי ואמרה, "כתבי בטוש ושלחי לי בפקס."

כמובן שאפשר לבוא לבונה אתרים ולהגיד, "אני רוצה בית של ארבעה חדרים וארבעה כיווני אוויר."
אבל אז זה לא יהיה ממש הבית שלך. גם אם שילמת עבורו הון רב.

נותר למצוא מקום אירוח. שרת.
את האתר שלי התנדבה לארח על השרת שלה עורכת של מגזין אלקטרוני שאני עוד קודם לכן תרמתי לה רשימות אחדות. מטבע האינטרנט, האתר הישראלי הרב-לשוני שלי מתארח על שרת של אישה וולשית, המתגוררת בספרד.

תנאי האירוח הם שהאתר יהיה בעל משקל צנוע ושהעדכונים לא יהיו תכופים מדי.

האתר עלה באוקטובר 2002 עם פרסום "סודות", והחודש – יוני 2003 – עם פרסום ספרי הרביעי, "נופי הנפש", אני מחדשת אותו לראשונה.

sodot cover 29.7.03אני מעדכנת את התכנים. את הצד המעשי מבצע יעקב, שלולי האינטרנט לא הייתי זוכה להכיר: בן קיבוץ, נגן ויולה, חבר בתזמורת הקאמרית של התנועה הקיבוצית. ובונה אתרים. גם מתחזק את האתר הענקי של הקיבוץ שלו.

התנאים של יעקב היו: עדכון כנגד ספר שלך ותרגום שלושים דפים מאנגלית לעברית.
דודתו, ניצולת שואה החיה באוסטרליה, כתבה לאחרונה את זיכרונותיה מן התקופה הנוראה ההיא, רק שבאנגלית.

האינטרנט מחזיר את הרוצים בכך לימים בראשיתיים.

corinna by zipi
פורסם לראשונה ביוני 2003