כמעט פרק שלישי לסאגה: בית המשפט!

Zemanta Related Posts Thumbnailבעשר בבוקר, רק יצאתי מהמעלית אל המסדרון, ראיתי את נציגת "הרשות לזכויות ניצולי השואה" מסתובבת במאה ושמונים מעלות למראי.

נכנסתי לאולם בית המשפט. השופטת טרם נכנסה. קראתי, "אני ראשונה?"

המתמחה שאלה לשמי ואישרה שאכן, אני הראשונה.

בדרך כלל יש סדר מסויים. מצד שמאל יושבים התובעים, מצד ימין המשיבות.

בשמאל כבר ישבה אישה צעירה עטויה בגלימת עורכי דין.

שאלתי אם אפשר לשבת לידה. "כמובן," אספה מעט את ניירותיה.

פנים תמות, קול עדין. כמעט נערה.

נכנסה השופטת ופנתה למשיבה, "לפני הדיון אני רוצה שתסבירי לי משהו."

תוך שהיא מנהלת את השיח החד עם המשיבה, נגעה הצעירה בכתפי ביד רכה, כמו-מחבקת.

לחשתי בחיוך, "תודה, אני באמת מתרגשת."

הוציאה מגבון הושיטה לי.

לא ידעתי מה לעשות עם המטלית הלחה. ניגבתי את ידיי, אף כי ליידי מקבט ישבה לימיני.

שכנתי הצביעה על המצח שלה, מסמנת.

ניגבתי את מצחי.

ברגע של הפוגה שאלתי לשמה. הושיטה כרטיס ביקור.

רשמתי לה, "יש לי ברמאללה חברה, שלבת שלה קוראים חאלה."

קראה והנהנה.

עם תום הדיון, הלומה, חשבתי לקום. הזכירה לי שצריך לחכות להדפסת ההחלטה ומיד אמרה, "אני אביא."

קמה ולקחה בשבילי את הנייר מידי הקלדנית.

'המשיבה' התעופפה, יצאה בחופזה. אני נשארתי. כי שמעתי "רכוש נטוש". מלים שמסמרות אותי.

נשארתי לרגע להקשיב ולא יכולתי לקום ולעזוב.

'המשיבה' החדשה, אף היא בגלימת עורכת דין, גדולת מימדים וקולות – התחילה בהודעה שהיא, לא נותנת יעוץ משפטי.

השופטת אמרה בחיוך, "תתני לי יעוץ משפטי, אני רוצה להבין את הטיעונים שלך."

המשיבה אמרה, "אני אסביר. אני מבינה שאת רוצה לעזור כמו שעזרת לאישה כאן," והפנתה אליי את ראשה, ממשיכה במבול המלים כשכיווצתי פנים למשמע עזות המצח.

שעה ארוכה דיברה במשפט אחד ארוך, לא נגמר: מקומו של הדיון לא כאן, לא יעזור כלום, את התשובה הטוענת תצטרך לקבל אצל האפוטרופוס על נכסי נפקדים. האיש בעל האדמות לא פלסטיני, הוא מצרי, ביקר אצלנו, איש כנראה עשיר מאד, קיבלנו אותו עם המון כבוד אבל את הביטול של המעמד המוטעה שלו כבעל האדמות רק האפוטרופוס על  נכסי נפקדים יכול לתת וכדי שהאפוטרופוס ישנה את המעמד ויבטל את מעמד האדמות כרכוש נטוש אם הוא בעל האדמות והוא צריך להוכיח שהוא הבעלים של האדמות וכדי להוכיח הוא צריך להביא המון פרטים מזהים של מיקום החלקות והטאבו ושהאדמות ירושתו ובכלל האדמות לא אצל האפוטרופוס עכשיו, הוא העביר אותן למינהל הפיתוח ולקבל אותן הוא לא יקבל מאקסימום גג הוא יקבל תשלום ואנחנו דורשים הוצאות לא יכול להיות שעשרים פעם יפנו לבית המשפט – – "

אמרה חאלה, כשנשאלה על ידי השופטת, "יש לנו את כל המסמכים. במנהל הפיתוח מסרבים לתת לנו מידע, הפקידה שם אמרה שהיא יכולה למסור מידע רק אם יש צו של בית המשפט."

השופטת אמרה שהוצאות היא לא תפסוק והציעה לחאלה לקחת חצי שעה פסק זמן ולחשוב על הצעד הנכון.

יצאתי איתה. במעלית אמרה בקולה הרך, "אני דיברתי בנימוס."

לא יודעת מה היה בהמשך. החלפנו טלפונים וכתובות. אחרי החג אצלצל לשאול מה אירע, להבין מה קורה במקומותינו כאשר משפחה של אזרח זר, בעלת קרקעות שנרכשו לפני קום המדינה, מבקשת להחזיר לעצמה את רכושה. איך זה שהאדמות נרשמו כרכוש נטוש. האמנם יש כאן הליך של מלכוד 22 – שיטה שהצליחה ששים וחמש שנים עם רכוש נספי השואה?

corinna by zipi

כשהשופטת יצאה מהאולם, בדרך החוצה שאלתי את המשיבה, "את מי את מייצגת?"

במבט מלא גאווה אמרה, "את המדינה!"