ראיתי תולעת ספרים

נכנסתי הביתה עייפה.

שכבתי לנוח עם ספר.

שם הספר, בתרגום חופשי: איך לעבוד בגינה בלי להתאמץ.

הזמנתי אותו בחמישה יורו מחנות ספרים אינטרנטית בלונדון.

כריכה יפה, רק שתוך ימים אחדים הלכה והתפרקה. לכי תחזירי, הדואר יעלה יותר מהספר.

שכבתי במיטה עם הספרון שבאמת מעוצב יפה, המון תמונות של פרחים וכיסאות נוח בגינה.

כשהגעתי לדף המסביר את חשיבותם של תולעים לתיחוח האדמה, הציצה והופיעהתולעת קטנה, לבנה, כזו שכמו רק נולדה.

בגן עדן שכבר אכלו בו את כל התפוחים, של נייר, מצלע הספר נולדה תולעת.

הבנתי שאני לא מאמצת את המצלמה מתוך מחאה

כי כמו שהמחשבונים למיניהם חיסלו את היכלות השכלית של דור המילניום והוריו לחשב בראש כמה זה שתיים ועוד שלוש, כך התמונות וסרטוני הווידאו מחסלים את אותם תאים במוח המפעילים את כושר הדמיון.

אז, לפני שמאוחר מדי, נסו לקומם אותם.

הנה התולעת הזעירונת מסובבת את פני העטיפה, חזית ואחורית והשדרה, הלוך ושוב – עד שהגיעה למסקנת מרקו פולו: העולם מרובע.

סובבה הזעירה לבדה את מרחבי העולם החדש – ולא מצאה ולו תולעת אחת מלבדה, אפילו לא את ששת.

הבדידות, כמה נוראה. דמיינו לעצמכם, קצת אמפטיה, איך הייתם מרגישים לו הייתם תולעת יחידה בעולם מרובע שכל פרח בו הוא רק כאילו והרעב, למזון ולחברה – קיומי.

אין זאת כי האגודל האוחז בספר הוא הוכחה שאלוהימה רואה-כל. חורצת גורלות.

מה היא תחליט. הלוא אין בצוות המלאכים אחד ער מספיק שיגדיר, האם זו תולעת שתאכל את כל הספרים? האם אחמדיג'אן שלח אותה בדואר כדי להשמיד את גינות הארץ עד שתשוב להיות לשממה מן האגדות?

מה תהיה תוחלת חייה כששאלות גורליות אלה מרחפות מעל לראש הזעיר מחוד מחט?

היא מרימה את הראשון הכהה, זוקפת חצי גוף כמו נחש, נופלת אפיים ארצה, פונה לימין ולשמאל, מנסה להתחבא בין הדפים, עומדת בכל הנסיונות שאלוהימה מעמידה אותה בהם כשהספר מורם, מהופך, מלוכסן – כוח ההישרדות שלה הלוא הביא אותה עד לכאן, נצרבת בחום ובכפור של תא המטען במטוס, בעטיפה האטומה כמעט.
יש עתיד?

corinna by zipi